הציור של משה רבנו

"ויתרוצצו הבנים בקרבה". אמרו חז"ל: כשהייתה רבקה עוברת על פתחי תורה, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.

ונשאלת שאלה קשה מאוד. עוד לפני שיצא לאוויר העולם, עשו כבר נמשך אחרי הרע. אם כך, מה רוצים ממנו? מה הוא אשם? הוא יכול לומר לקדוש ברוך הוא: אני מצטער, כך בראת אותי. ולמה נאמר עליו "ואת עשו שנאתי"?

כשיצאו ישראל ממצרים, שמעו על כך בכל העולם. היה מלך אחד, ממלכי קדם, ששמע שיש אדם, ילוד אישה, שהוציא עם שלם מבית עבדים, קרע את הים והוריד תורה מן השמים. ורצה המלך לדעת: במה זכה האדם הזה להיות קרוב כל כך לאלוקים?

היו למלך שני סוגים של יועצים. ציירים מומחים, שמציירים פנים בדיוק. וחכמי הפרצוף, שמסתכלים על פני אדם ואומרים מה יש בו. שלח את הציירים למדבר, והם ציירו את משה רבנו בדיוק. הביאו את הציור, והמלך קרא לחכמי הפרצוף. אמרו: אנחנו רואים כאן אדם בעל תאווה, כעסן, אכזרי, כל המידות הרעות.

כעס המלך: אדם כזה מדבר עם אלוקים? אתם מרמים אותי כל החיים! מה עשה המלך? נסע בעצמו למדבר. ראה את משה רבנו, ואמר לו: הציירים שלי צדקו, זה בדיוק הפרצוף שלך. אבל חכמי הפרצוף שקרנים.

התחיל משה רבנו לבכות, ואמר: אדוני המלך, כולם צודקים. גם הציירים וגם חכמי הפרצוף. בטבעי נולדתי עם כל המידות האלה. אבל עבדתי, ושברתי אותן, ושיניתי אותן. ובשביל זה הקדוש ברוך הוא קירב אותי.

זו התשובה על עשו. אם הקדוש ברוך הוא מבקש מן האדם משהו, זה סימן שהוא יכול. ועשו גדל בבית של יצחק, ליד אברהם אבינו. ידע את האמת. רק לא עבד על עצמו. וכשהתנגש הרצון שלו עם רצון השם, דחה את רצון השם.

אומר הגאון מווילנה: עיקר חיות האדם לעבוד תמיד בשבירת המידות. יש אדם שנולד עם טבע טוב, כמו מי שרוכב על סוס מאולף. ויש מי שנולד עם כעס, גאווה ועצלות, כמו מי שרוכב על סוס פרא. למי משלמים יותר? למי שמאלף סוס פרא. "לפום צערא אגרא".

צדיק זה לא מי שיודע את האמת. צדיק זה מי שחי את האמת.