מכירת חמץ אונליין
מכיוון שאסור להחזיק חמץ בפסח, מוכרים את החמץ שלא ביערנו — לגוי, על ידי רב מוסמך. מלאו את הטופס, והרב ימכור עבורכם את החמץ בערב הפסח וירכוש אותו בחזרה בצאת החג.
אני ממנה לשליח את "קו ההלכה" למכור בעבורי את החמץ על ידי הרב ירון אשכנזי או הרב אליהו שושן או הרב אהרון שטרית, או את המורשה לכך הרב יוסף משדי ובית דינו "מדרש הוראה" — הם וכל באי כוחם, כפי נוסח שטר ההרשאה הנמצא ברשותם.
שימו לב: אי אפשר להשתמש פעמיים באותה כתובת מייל. המכירה מיועדת לאנשים פרטיים בישראל ולא לעסקים. לא נוכל להנפיק תעודות אישור לחנויות על מכירת החמץ.
יש לרכז את החמץ במקומות מסומנים וברורים בבית, לנעול או להדביק אותם, ולא להיכנס אליהם בפסח. אם אתם מבצעים מכירה עבור אדם אחר — יש לקבל את הסכמתו ולמלא את פרטיו.
מכירת חמץ — מה זה בכלל?
על פי ההלכה היהודית אסור שיהיה בבעלות יהודי חמץ במהלך ימי חג הפסח. התורה מצווה לבדוק את הבית ולבער את החמץ טרם כניסת החג, כפי שכתוב: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ".
חומרת איסור חמץ
חמץ הוא מן האיסורים החמורים שבתורה. החומרה מתבטאת בכך שהתורה אסרה אותו באכילה, בהנאה, וגם בעצם החזקת חמץ בבית — אף על פי שאינו רואהו. רוב עם ישראל, חילונים כדתיים, משתדלים לשמור את חג הפסח, ובאופן רשמי במדינת ישראל לא מוכרים חמץ בחנויות בפסח.
הפתרון ההלכתי לאיסור בל יראה ובל ימצא
כדי להתגבר על איסור החזקת חמץ במהלך שבעת ימי הפסח, ולמנוע הפסד של שריפתו, יהודים מוכרים את החמץ לגוי קודם כניסת החג. (ביטול חמץ אינו מועיל על פי ההלכה לחמץ שאדם מעוניין בקיומו.) למרות שהחמץ ממשיך להיות בביתנו, הוא אינו בבעלותנו אלא בבעלות הגוי, ולא עוברים על איסור התורה "בל יראה ובל ימצא". בתורה כתוב "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" — ולמדו חכמים: שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים.
יום המכירה
הרב נפגש עם הגוי, מוסר לו את פירוט כל החמץ הנמכר, והגוי חותם על הסכם רכישת חמץ תמורת סכום נכבד שאותו הוא מתחייב לשלם. בכך, על ידי המכירה, לא עוברים על איסור חמץ בפסח. לאחר החג, במקום שהגוי ישלם את יתרת החוב, הוא מקנה ומחזיר את החמץ בחזרה ליהודים.
עד מתי ניתן לקיים מכירת חמץ?
אפשר לקיים את המכירה כל עוד החמץ מותר בהנאה — כלומר עד כשעה קודם חצות היום של ערב פסח. לאחר שמתחיל זמן האיסור, החמץ אסור בהנאה, ואין לאדם רשות בו, כי התורה הפקיעה אותו מרשותו; וכלל הלכתי בידינו: אין אדם יכול לבצע פעולה ממונית בדבר שאין לו בעלות מלאה עליו.
הדברים שלא צריכים להכניס לתוך המכירה
מאכלים שיש בהם חשש עירוב חמץ אך אין התערובת ראויה למאכל אדם, כמו תרופות וכדומה — אין חובה להכניסם למכירה, אך אפשר. קטניות, אף שמנהג האשכנזים להחמיר ולא לאוכלן בפסח, לא עוברים עליהן ב"בל יראה ובל ימצא", ולכן אין צורך למוכרן. את כל המקומות הנמכרים לגוי יש לציין בפתק ולסגור היטב, כדי לזכור בפסח שהחמץ אינו ברשותנו.
רמת הפירוט בטופס המכירה
יש לפרט את כתובת הבית ואת מקומות החמץ. ניתן לכתוב גם "מקומות החמץ בארונות המסומנים בבית", ולסמן על הארונות בפתק "מכור לגוי".
הבעייתיות בדרך הרגילה — והפתרון של ׳ערב קבלן׳
יש דעות שיש בעייתיות אם לגוי אין מספיק כסף לרכוש את חמצם של כל היהודים: כיוון שהמוכר צריך לגבות את החוב מהגוי, ולא בטוח שיהיה לו לשלם, חוששים שהמכירה לא תחול — בלשון התלמוד "שהמוכר עייל ונפיק אזוזי". כדי לפתור זאת תיקן אדמו"ר הזקן להעמיד יהודי נוסף הערב לתשלום — ולא ערב רגיל אלא "ערב קבלן": הוא נכנס תחת נעלי הרוכש ולוקח על עצמו את כל התשלום, כך שהרב גובה ממנו ואין עסק של גביית חוב מהגוי. בכך המכירה חלה ותקפה ללא כל פקפוק.
השבתת החמץ וביטולו
מצד דין תורה אין חיוב למכור חמץ, אלא החובה לבער את החמץ לחלוטין: "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם". חכמים למדו שאין ביעור חמץ אלא בשריפה (וניתן גם בכל דבר המוריד ממנו תואר אוכל עד שאינו ראוי למאכל כלב). בנוסף למכירה, יש לעשות ביטול חמץ בערב בדיקת חמץ ובשריפת חמץ למחרת, כמובא בסידורים.
כניסה למקומות המכורים וזיכוי הרבים
מן הראוי להימנע מלהיכנס למקומות החמץ המכורים לגוי במהלך כל ימי הפסח. מצווה גדולה לעודד ולזכות כמה שיותר יהודים לקיים את המכירה, כדי שלא ייכשלו חלילה באיסור חמץ.
מעט מתולדות מכירת חמץ
כבר בתוספתא מצוין מקרה של "שעת הדחק" — יהודי בספינה עם גוי בערב פסח שאינו יכול לבער, ומוכר לו את חמצו. רב עמרם גאון הרחיב את ההיתר גם שלא בשעת הדחק, ובלבד שהמכירה תתנהל כראוי. לדעת הרמב"ם, מכירה "על תנאי" שהחמץ חוזר לרשותו אחר הפסח — עובר על "בל יראה" ו"בל ימצא". לפני כשש מאות שנה קבע רבי ישראל איסרלין (בעל "תרומת הדשן") את המכירה כדבר שיטתי, ועם המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני נעשתה חלק בלתי נפרד מהכנות החג.