
כל זמן שיעקב ועשיו היו ילדים קטנים, לא שמו לב להבדלים ביניהם. כאשר הם גדלו, עשיו הופך להיות "איש יודע ציד איש שדה", ויעקב "איש תם יושב אוהלים". יושב ולומד תורה.
כל זמן שיעקב ועשיו היו ילדים קטנים, לא שמו לב להבדלים ביניהם. כאשר הם גדלו, עשיו הופך להיות "איש יודע ציד איש שדה", ויעקב "איש תם יושב אוהלים". יושב ולומד תורה.
וכאן מתרחש מאורע מופלא, שאנחנו לא תמיד שמים לב לעוצמה שלו. אברהם אבינו נפטר, וכידוע נותנים לאבלים לאכול מאכל עגול. יעקב מכין נזיד עדשים לאביו יצחק. "ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף". רש"י מדגיש שעייף ברציחה. וכידוע, חמש עבירות חמורות הוא עבר באותו יום.
עשיו מבקש מיעקב, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". ומסיימת התורה, "על כן קרא שמו אדום". כלומר, האומה האדומית (וכיום זה אמריקה ואירופה), נקראת על שם הסבא שלהם, עשיו, שאכל מאכל אדום. המאכל האדום סימל את מהותו: רודף התאוות.
אלה שבאו מזרעו מתאפיינים בתכונות שלו: רודפים אחרי התאוות. שימו לב למה שיעקב אומר לו, "אתה רוצה את המאכל האדום? תמכור לי את הבכורה".
ואכן, הוא מוכר לו את הבכורה בשביל נזיד עדשים ולחם. אתה אחוז בתאוות אכילה, אבל בשביל זה אתה מאבד בכורה? מאבד את האפשרות להקריב קורבנות להשם ולקרבת אלוקים עצומה?
אלא זה בדיוק איש התאווה. כאשר התאווה ממלאת את מוחו, הוא רואה רק אותה, ולא משנה מה יהיה המחיר שלה. 'נזיד העדשים' הוא הסמל לבעלי התאוות.
וכידוע, חייהם של בעלי התאוות הם מרים ומלאים בחוסר סיפוק נפשי, וברדיפה אחרי תאוותיהם כמו אדם הרודף אחרי מים מלוחים, מתוך רצון שירוו את צימאונו. ואדרבה, צימאונם רק מתגבר.
התורה לא סתם כתבה לנו את סיפור המכירה הזו, ללמדנו, תחשבו לפני שאתם זורמים עם התאוות האסורות שלכם. נכון, התאווה מפתה, אולם המחיר שתשלמו עליה יהיה גדול.
ומול זה, תחשבו את גודל הסיפוק הנפשי שיהיה לכם והשכר הנצחי עבור כל פעם ופעם שתמנעו מהתאוות האסורות!
וכמובן להתחנן שוב ושוב לפני הבורא: תעזור לי לעמוד איתן מול התאוות והיצרים שלי, אני רוצה להתקרב אליך וכו'.
וכפי שידוע שתפילה לרוחניות מתקבלת. היא לא מתקבלת מייד, אבל היא מתקבלת הרבה יותר מהר מאשר אדם מתפלל על דברים חומריים שלו.
וכמו כן, לימוד המוסר באותה נקודה בה התאווה מתגברת על האדם, מועיל ביותר להחליש את התאווה ולהגביר את כוח השכל.
תולדותפרשת תולדות מציבה אותנו מול דרכיהם המתפצלות של יעקב ועשו. עשו חוזר עייף מן השדה, רואה את יעקב מבשל נזיד עדשים אדום ומהביל, ומבקש בתאווה עזה: "הַלְעִיטֵנִי נָא מ
הרב עזרא ארז · 12.10.26 · 3 ד׳
תולדותלפעמים אדם רוצה להחזיר את מה שלקח, ואינו יודע למי. הוא עבד במסעדה, חילק את הטיפים שלא ביושר, ונטל לעצמו כסף שהיה שייך לחבריו. השנים חלפו, העובדים התפזרו, וכעת ה
מערכת להתענג · 12.10.26 · 1 ד׳
תולדותמספרים על הבעש"ט הק' שכשהיה שומע אדם שלומד משניות היה אומר לו מה יהיה איתו באותה שנה. סיפר צדיק אחד: פעם אחת הגעתי לקהילת קודש בעיר בראד ולא מצאתי את ר' גרשון כ
הרב ערן לוי · 11.10.26 · 2 ד׳
תולדותהאם יש פה מישהו אחד שלא הרגיש תסכול או צער לאחר תאוה מסוימת? אין דבר כזה, זה לא קיים. ולכן תמיד אני אומר שמה שאומרים רבותינו ז"ל שטובה השכחה, שבכך האדם יכול להמ
הרב נפתלי ניסים · 08.10.26 · 1 ד׳
ויגשתקציר מהפעם הקודמת: בתקופת האר"י הק' לא כל תלמידי החכמים ידעו והעריכו את גדולתו של האר"י, אחד מהם היה המקובל ר' אברהם גלנטי. פעם כשיצאו תלמידי האר"י לקברי צדיקי
הרב ערן לוי · 12.11.26 · 2 ד׳
מקץאומר דוד המלך ע"ה בתהילים: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו". מסביר הבעש"ט הק': מי שהוא צדיק ויש לו התקשרות בבורא ברוך הוא, אז ה' בכל דרכיו. כלומר: בכל אשר יפנה ויע
הרב ערן לוי · 12.11.26 · 2 ד׳
וישבכשהבעש"ט הק' עדיין היה נסתר במעשיו והתגורר בין הרי הקרפטים היה עוזב את ביתו בכל יום ראשון ומתבודד בהרים, לומד תורה ומתקדש, וביום שישי לפני כניסת השבת היה חוזר ל
הרב ערן לוי · 12.11.26 · 2 ד׳
ויגשטבעם של בני ישמעאל ודרך ההצלה על הפסוק בספר תהלים (מזמור קכד): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָ
הרב יצחק בצרי · 12.11.26 · 2 ד׳
מקץלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ המלחמה שהחשמונאים ניצחו בה את היוונים שהיו באותו הזמן האימפריה הגדולה בעולם, שונה היא מנס חג הפורים. בימי הפורים האויב הגדול היה
הרב יצחק בצרי · 12.11.26 · 2 ד׳
וישבפך פלאי שהסתובב אלפי שנים באמצע תקופת בית שני בשנת ג'תרכ"ב לבריאת העולם, מרדו היהודים בני חשמונאי ביוונים וניצחום. כאשר באו להדליק את המנורה בבית המקדש, מצאו פך
הרב יצחק בצרי · 12.11.26 · 2 ד׳