נזיד העדשים בדורנו

כל זמן שיעקב ועשיו היו ילדים קטנים, לא שמו לב להבדלים ביניהם. כאשר הם גדלו, עשיו הופך להיות "איש יודע ציד איש שדה", ויעקב "איש תם יושב אוהלים". יושב ולומד תורה.

וכאן מתרחש מאורע מופלא, שאנחנו לא תמיד שמים לב לעוצמה שלו. אברהם אבינו נפטר, וכידוע נותנים לאבלים לאכול מאכל עגול. יעקב מכין נזיד עדשים לאביו יצחק. "ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף". רש"י מדגיש שעייף ברציחה. וכידוע, חמש עבירות חמורות הוא עבר באותו יום.

עשיו מבקש מיעקב, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". ומסיימת התורה, "על כן קרא שמו אדום". כלומר, האומה האדומית (וכיום זה אמריקה ואירופה), נקראת על שם הסבא שלהם, עשיו, שאכל מאכל אדום. המאכל האדום סימל את מהותו: רודף התאוות.

אלה שבאו מזרעו מתאפיינים בתכונות שלו: רודפים אחרי התאוות. שימו לב למה שיעקב אומר לו, "אתה רוצה את המאכל האדום? תמכור לי את הבכורה".

ואכן, הוא מוכר לו את הבכורה בשביל נזיד עדשים ולחם. אתה אחוז בתאוות אכילה, אבל בשביל זה אתה מאבד בכורה? מאבד את האפשרות להקריב קורבנות להשם ולקרבת אלוקים עצומה?

אלא זה בדיוק איש התאווה. כאשר התאווה ממלאת את מוחו, הוא רואה רק אותה, ולא משנה מה יהיה המחיר שלה. 'נזיד העדשים' הוא הסמל לבעלי התאוות.

וכידוע, חייהם של בעלי התאוות הם מרים ומלאים בחוסר סיפוק נפשי, וברדיפה אחרי תאוותיהם כמו אדם הרודף אחרי מים מלוחים, מתוך רצון שירוו את צימאונו. ואדרבה, צימאונם רק מתגבר.

התורה לא סתם כתבה לנו את סיפור המכירה הזו, ללמדנו, תחשבו לפני שאתם זורמים עם התאוות האסורות שלכם. נכון, התאווה מפתה, אולם המחיר שתשלמו עליה יהיה גדול.

ומול זה, תחשבו את גודל הסיפוק הנפשי שיהיה לכם והשכר הנצחי עבור כל פעם ופעם שתמנעו מהתאוות האסורות!

וכמובן להתחנן שוב ושוב לפני הבורא: תעזור לי לעמוד איתן מול התאוות והיצרים שלי, אני רוצה להתקרב אליך וכו'.

וכפי שידוע שתפילה לרוחניות מתקבלת. היא לא מתקבלת מייד, אבל היא מתקבלת הרבה יותר מהר מאשר אדם מתפלל על דברים חומריים שלו.

וכמו כן, לימוד המוסר באותה נקודה בה התאווה מתגברת על האדם, מועיל ביותר להחליש את התאווה ולהגביר את כוח השכל.