סוד האות גימ״ל — גמילות חסדים

אות הגימ״ל היא השלישית שבאותיות, ובה טמון סוד גמילות החסדים, שהיא מעמודי העולם. לימדונו חכמים שהעולם עומד על שלושה דברים — על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים — והגימ״ל בשמה ובצורתה כולה עדות למידת החסד ולחובת הנתינה לזולת.

צורת האות ומשמעותה

אמרו חכמים בגמרא: מפני מה רגלה של הגימ״ל פשוטה כלפי הדל״ת שאחריה? כדי לרוץ ולגמול חסד עם הדל, שהיא הדל״ת המורה על העני והדל. ומפני מה פני הדל״ת מוסבות מן הגימ״ל? ללמד שיתן הגומל את צדקתו בהצנע, שלא יבייש את המקבל בפניו. הרי לנו בצורת שתי האותיות הסמוכות ציור שלם של מצוות הצדקה: הנותן רץ אחר העני לגמול עמו, והנתינה נעשית בסתר ובכבוד. אין לך מוסר נשגב מזה החקוק בצורת האותיות עצמן.

יש שדימו את צורת הגימ״ל לאדם עומד על רגל פשוטה, כמי שממהר וממריץ את עצמו לצאת ולעשות חסד. הרגל הפשוטה מורה על תנועה ורדיפה, שכן אין החסד נעשה בישיבה ובעצלות אלא ברדיפה ובזריזות אחר הצורך.

שם האות ומספרה

שם האות גימ״ל נדרש מלשון גמילות חסדים ומלשון גמל. הגמל הוא בהמה הנושאת משא כבד ומהלכת דרך רחוקה, וכן גומל החסדים נושא בעול חברו והולך למענו דרך ארוכה. עוד נדרש גמ״ל מלשון לגמול ולהיטיב, כמו הגומל לחייבים טובות, שהקדוש ברוך הוא בכבודו הוא ראש הגומלים, המשפיע טוב לבריותיו אף כשאינן ראויות. וכן נדרש מלשון גמילה, כאם הגומלת את בנה ומטפחת אותו עד שיעמוד ברשות עצמו — כך החסד מגדל את המקבל עד שיוכל לעמוד בכוחות עצמו.

מספרה של הגימ״ל הוא שלושה, ובו רמז נאה. שלושה הם עמודי העולם, ושלושה הם האבות הקדושים, ובראשם אברהם אבינו שהיה עמוד החסד ואב לגומלי החסדים. הגימ״ל השלישית מורה שהחסד אינו יחסים שבין שניים בלבד, אלא הוא בונה חברה שלמה, שכן על ידי החסד מתאחדים רבים לגוף אחד.

מדרגות החסד

גמילות חסדים גדולה מן הצדקה בכמה דברים, כמו שמנו חכמים: הצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בממונו בין בגופו, הצדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, הצדקה לחיים וגמילות חסדים בין לחיים בין למתים. הגימ״ל אינה מוגבלת אפוא לנתינת ממון בלבד, אלא כוללת כל הטבה שבעולם — ביקור חולים, ניחום אבלים, הכנסת אורחים והכנסת כלה. כל אלו הם רגלה הפשוטה של הגימ״ל הרצה אל הזולת.

עוד דרשו חכמים את סדר האותיות עצמו כרמז למידות טובות: אל״ף בי״ת — אלף בינה, למד חכמה; גימ״ל דל״ת — גמול דלים, גמול חסד עם הדלים והעניים. הרי שסדר האלפא־ביתא מזווג את הגימ״ל אל הדל״ת כזוג אחד של נותן ומקבל, ומלמד שראשית החכמה שאדם קונה היא לגמול חסד עם החלש ממנו. הבינה והחסד כרוכים זה בזה, שכן החכם האמיתי הוא הרודף צדקה וחסד.

מוסר ועבודת ה׳

מן הגימ״ל ילמד האדם להיות רודף חסד ולא ממתין שיבואו אליו. כשם שרגל הגימ״ל פשוטה קדימה, כך יקדים אדם לעשות טובה בטרם יתבקש, ויחזר אחר מצוות החסד כדרך שאדם מחזר אחר רווח וקניין. עוד ילמד לתת בהצנע ובעדינות, שלא לבייש את המקבל, שכל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים. וילמד שההולך בדרכי הבורא, הגומל טובות לחייבים, מתדמה לקונו ומקיים והלכת בדרכיו.

הגימ״ל, בצורתה הרצה אל הדל״ת, בשמה שהוא גמילות חסדים, ובמספרה המורה על עמודי העולם, היא כולה קריאה גדולה לחסד. היא מלמדת שאין החיים שלמים אלא בנתינה, ושהאדם נברא להיות צינור של טוב לזולתו. הרודף אחר החסד כגימ״ל, בונה עולם.