היום שבו מינו שופט הגון

היו רשעים לפני סדום והיו גם לאחריה, אבל הסדומיים עוררו זעם מיוחד. מדוע? משום שהיו להם תירוצים שהצדיקו את מעשיהם, שקבעו אותם במערכת חוקים.

וכשהגיעו המלאכים להפוך את סדום, מצאו את לוט יושב בשעריה, שבאותו יום מינו אותו שופט עליהם. ותמוה: במשך יובל שנים לא נהפכה, וביום שמינו את לוט לשופט דווקא אז נהפכה? לכאורה, עם שופט צדק כלוט היו להם סיכויים לשפר את דרכם.

ואקדים לתשובה סיפור מעשה, ובי היה המעשה. כשהשתלטו הרוסים על ליטא אסרו על קיום הישיבות. הלכתי אפוא בחוצות העיר כשציציותי בחוץ. שוטר עצר אותי: "מה החוטים האלה?" "בגד של יהודים", אני עונה, ומוסיף: "יש ברוסיה חופש דת". עיניו ירקו ברקים: "חופש הדת, בבית. ללכת כך ברחוב זו התגרות, פעילות אנטי מהפכנית". "את התעודות", ציווה. "בוא איתי, במשטרה יחקרו".

תוך כדי הליכה אני שולף מהכיס שני רובלים ומושיט לשוטר. "טוב ויפה", הוא מסנן בארסיות, "פירסמת ברחובות לדת, וחסר מסמכים, ומנסה לשחד שוטר בעת מילוי תפקידו". טוב, אני נכנע. "תגיד אתה כמה". "חמישה, לא פחות!" החמישייה החליפה ידיים, והוא הפטיר: "לך, ושלא אראה אותך יותר".

והבנתי, שבסדום היו חוקים נוראים, ואיך שרדו שם? אם לא במתן קופיקות אזי במתן רובלים. אבל ביום שבו מינו שופט הגון, שאינו נוטל שוחד אלא שופט בנוקשות על פי חוקי סדום, אחת דינה להיחרב.