החתול היקר

"ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי... וימכר את בכרתו ליעקב" (בראשית כ"ה, ל"א-ל"ג).

מעשה בסוחר יודאיקה בשם ראובן, שנסע לחוץ לארץ לצורך מסחרו והגיע לאזור של בתי מסחר לעתיקות. לאחר סיור של כמה שעות לא מצא את מבוקשו, ובדרכו חזרה נכנס לחנות קטנה בירכתי המתחם. לפתע צדה עינו קערת כסף מרהיבה, בעלת חיטובים מיוחדים. לפי מומחיותו העריך שמדובר בקערה עתיקה ונדירה מאוד, ששוויה כמה מאות אלפי דולרים, ואף איתר אותה בקטלוג היודאיקה שבתיקו. והנה, לנגד עיניו, נטל בעל החנות את הקערה, יצק לתוכה חלב, והניחה לפני החתול שלו...

חשב ראובן בליבו: בעל החנות בוודאי אינו מודע לאוצר שברשותו, וזו הזדמנות פז לרכוש את הקערה בזול. אלא שאם יגלה בה עניין מיוחד, יבין המוכר שערכה רב. מה עשה? שאל את המוכר: "בכמה תמכור לי את... החתול שלך?". "באלף דולר", השיב המוכר, "אם רצונך, קנה; ואם לא, יישאר החתול אצלי". ראובן שילם, ואמר: "כעת, איך אתן לחתול לאכול ולשתות? אוכל לקחת את קערת החלב?". "בשום אופן לא", השיב המוכר נחרצות. ראובן הציע תשלום סמלי, ואחר כך הוסיף עוד ועוד, עד שהמחיר טיפס לאלפי דולרים, אך המוכר נותר בשלו.

לבסוף שאל ראובן מדוע אינו מוכן למכור. "אגלה לך את הסוד", השיב המוכר. "אני מוכר לא רק יודאיקה, אלא גם... חתולים! בזכות הקערה הזו גרפתי הון רב ממכירת חתולים לסוחרים מפולפלים כמוך, שחשבו להתחכם ולקבל את הקערה עם החתול". תבע ראובן את כספו בחזרה: "זהו מקח טעות! מעולם לא חשבתי לקנות חתול במחיר מופקע כזה, וכל כוונתי הייתה לקערה". השיב המוכר: "המקח קיים, כי נעשה מתוך דעה צלולה, ולא העמדת שום תנאי בעניין הקערה". עם מי הדין?

השיב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שהשאלה הובאה לפניו בשבוע של פרשת תולדות: רבנו האור החיים הקדוש שואל, מדוע לא בטלה מכירת הבכורה מדין אונאה, הלא עשו מכר ליעקב דבר השווה מאה מנה במנה? ומיישב: עשו ידע היטב שמדובר במחיר מופקע, ובכל זאת הסכים ומחל, וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט רכ"ז, ט'): מי שמכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו, "אינו יכול לחזור בו, דידע ומחל".

וכך גם בשאלתנו: ראובן "ידע ומחל", והכניס את עצמו מדעת לסיכון. כשהחליט לקנות חתול במחיר כזה בתקווה לקבל גם את הקערה, אומרים לו: "חייתא דקטרי סברת וקבלת" (בבא קמא ט'.), שק קשור המלא ברוח קיבלת על עצמך. ואף שעשה זאת רק כדי לזכות בקערה, לא התנה זאת בפירוש אלא רק חשב כך בליבו, ו"דברים שבלב אינם דברים" (שולחן ערוך חושן משפט ר"ז, ד'). עם זאת, בית דין שידו תקיפה צריך להורות למוכר לחדול ממכירת החתולים, הגורמת עוולה והפסד לסוחרים.

לסיכום: מכירת החתול קיימת, וראובן אינו זכאי לקבל את כספו בחזרה.