החתול היקר

"ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי... וימכר את בכרתו ליעקב" (בראשית כ"ה, ל"א-ל"ג).

מעשה בסוחר יודאיקה בשם ראובן, שנסע לחו"ל לצורך מסחרו ונכנס לחנות עתיקות מסוימת. לפתע צדה עינו קערת כסף עתיקה ונדירה מאוד, שלפי מומחיותו שוויה מסתכם בכמה מאות אלפי דולרים. ואז התגלה לנגד עיניו מחזה מוזר: בעל החנות נטל את הקערה, יצק לתוכה חלב והניחה לפני החתול שלו.

ראובן חשב בליבו: בעל החנות ודאי אינו מודע לאוצר שברשותו, וזו הזדמנות פז לרכוש את הקערה בזול. אלא שאם יגלה בה התעניינות מיוחדת, יבין המוכר שערכה רב. התחכם ראובן ושאל את המוכר: "בכמה תמכור לי את החתול שלך?" השיב המוכר לאלתר: "אתן לך אותו תמורת אלף דולר!"

ראובן שילם את הסכום ואמר: "איך אתן לחתול לאכול ולשתות? אוכל לקחת, בבקשה, את קערת החלב?" "בשום אופן לא", השיב המוכר נחרצות. ראובן הוסיף עוד ועוד במחיר, עד אלפי דולרים, אך המוכר נותר בשלו. לבסוף שאל ראובן: "מדוע אינך מוכן למכור לי את הקערה תמורת סכום כה רב?" "אגלה לך את הסוד", השיב המוכר, "אני מוכר לא רק פריטי יודאיקה, אלא גם חתולים! בזכות הקערה הזו גרפתי הון רב ממכירת חתולים לסוחרים מפולפלים כמוך, שחשבו להתחכם ולקבל את הקערה עם החתול".

קם ראובן ותבע מהמוכר להשיב לו את אלף הדולרים ולקבל בחזרה את החתול: "זהו מקח טעות, כי מעולם לא חשבתי לקנות חתול במחיר מופקע כל כך, וברור שכל כוונתי הייתה לזכות בקערה". לעומתו טען המוכר: "המקח שריר וקיים, כי נעשה מתוך דעה צלולה, ומאחר שלא העמדת שום תנאי בנוגע לקערה, הרי שקנית חתול בשק". עם מי הדין?

השיב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: רבנו האור החיים הקדוש שואל (בראשית כ"ה, ל"ג): התורה הצדיקה את מכירת הבכורה של עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים, כדכתיב "וימכר את בכרתו ליעקב". ויש להבין, מדוע אין המכירה בטלה מדין אונאה? והרי הלכה בידינו שכאשר שיעור האונאה היה למעלה משישית במחיר, המקח בטל, ועשו מכר ליעקב דבר השווה מאה מנה במנה! ומיישב האור החיים: עשו ידע היטב שמדובר במחיר מופקע, ובכל זאת הסכים לעסקה ומחל על בכורתו. וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' רכ"ז ס"ט): "אם מכר מפני דוחקו, וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה, שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל, אינו יכול לחזור בו, דידע ומחל". ומעתה, אף שמכר עשו דבר מופלג הערך תמורת לגימה אחת של נזיד, ממכרו מכר.

וכך גם בשאלתנו: ראובן ידע ומחל, והכניס את עצמו מדעת לסיכון. ונטען כלפיו: "חייתא דקיטרי (שק קשור המלא ברוח) סברת וקבלת" (ב"ק ט.), כשהחלטת לרכוש את החתול במחיר כה רב בחושבך שתקבל גם את הקערה. והיות ש"איהו הוא דאפסיד אנפשיה", אין לו תביעת אונאה על המוכר.

לסיכום: מכירת החתול קיימת, וראובן אינו זכאי לקבל את כספו בחזרה.