יעקב ועשיו - רבי ואנטונינוס

רבקה אמנו הלכה לשאול את פיהם של תלמידי חכמים השוקדים בלימודם בישיבת שֵם, על ההתרוצצות שחשה בקרבה בזמן הריונה, כי כאשר הייתה עוברת ליד בית עבודה זרה - עשיו היה מפרכס לצאת ממעיה, שהיה נמשך לזה כבר טרם לידתו, והייתה בצער על פרי בטנה זה. ועל כך השיבו לה: "שני גֹייִם בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו", ופירשו רבותינו זכרונם לברכה, שניבאו לה על רבי יהודה הנשיא מחבר המשניות ואנטונינוס קיסר מלכות רומי שיצאו ממעיה בעוד כאלפים שנה לאחר מכן, בשלהי תקופת התנאים הקדושים.

במה רבקה התנחמה בכך שבעוד אלפי שנים יצאו מצאצאיה רבי ואנטונינוס? רבותינו המקובלים גילו עומק נוסף בנבואה זו שיוולדו רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס, כי מלבד כך שהם יצאו מזרעה, אף נשמותיהם הן ניצוץ וגלגול מבניה אלו, שנשמת רבי יהודה הנשיא - היא ניצוץ מנשמת יעקב אבינו, ונשמת אנטונינוס - היא ניצוץ מנשמת עשיו. ובכך ניחמו אותה שלא תדאג על כך שהיא הרה בעשיו, כי נשמתו תבוא באנטונינוס, אשר היה ידיד אמת לרבי יהודה הנשיא, ואף לבסוף התגייר ונכנס תחת כנפי השכינה. דבר זה רמוז בשמו של רבי יהודה הנשיא, שהוא ראשי תיבות: נ'יצוצו ש'ל י'עקב א'בינו.

למה תורה שבעל פה פותחת במצות קריאת שמע?

מפני כך, מצינו כמה הקבלות בין יעקב אבינו לרבי יהודה הנשיא: רבי היה דר בעיר צפורי שבע עשרה שנה, וקרא על עצמו: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", "וחיה יהודה בציפורי שבע עשרה שנים" (ירושלמי), כי מפני שהיה גלגולו של יעקב אבינו, אירע לו מה שאירע ליעקב אבינו עצמו (רמ"ע מפאנו). וכתב המגלה עמוקות, שיעקב אבינו תיקן את הברכה השלישית שבעמידה: "אתה קדוש", ולכך נקרא רבי בשם: רבינו הקדוש. והחיד"א כתב, שמפני כך רבי יהודה הנשיא פתח את ששת סדרי המשנה דוקא במצות קריאת שמע של ערבית, כי יעקב אבינו תיקן את תפלת ערבית, ורבינו הקדוש שהיה ניצוצו פתח כמו כן במצות קריאת שמע של ערבית.

מסופר במדרש שרבינו הקדוש ציוה לאחד מתלמידיו לכתוב אגרת משמו לאנטונינוס, וכך כתב התלמיד: "מיהודה הנשיא לאדון המלך אנטונינוס". כאשר ראה רבי את נוסח הכתב, קרע את האיגרת, ואמר לתלמידו לכתוב כך: "מעבדך יהודה, לאדון המלך אנטונינוס", וכאשר נשאל רבי מדוע הוא מבזה את מעמדו, השיב: וכי אני טוב מסבי?! הלוא כך אמר יעקב לעשיו: "כה אמר עבדך יעקב". והמתבונן יראה, שהרי לא כל האיגרות ששלחו חכמי ישראל, ולא כל האיגרות שנשלחו מרבי לשאר גדולי אומות העולם נכתבו בנוסח זה, אבל כאן שרבי ואנטונינוס הינם ניצוצות של יעקב ועשיו, למד רבי מיעקב אבינו את הדרך לדבר עם אנטונינוס.