הפסיק את תפילתו לאורח

"וירא וירץ לקראתם" (בראשית י"ח, ב'). מכאן למדו חז"ל (שבת קכ"ז.): גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה.

מעשה ביהודי נדיב שדר בחוץ לארץ, שיום אחד החמיץ את תפילת הציבור ועמד להתפלל בביתו ביחידות. באמצע תפילת העמידה נחלשה מעט כוונתו, והוא נשא עיניו אל השמיים דרך החלון כדי לעורר את כוונתו. אך עוד לפני שהספיק להביט בשמיים, הבחין לפתע בראש ישיבה מארץ ישראל, שהגיע למקום כדי לכתת רגליו למען ישיבתו. היה ניכר שהרב הגיע זה עתה, ומן הסתם טרם מצא אכסניה.

מה עשה אותו נדיב? הניח את הסידור, מיהר לצאת מן הבית ורץ אחר הרב. בשתיקה סימן לו שייכנס לביתו, והרב הסכים. השניים נכנסו, ובעל הבית המשיך בתפילת העמידה. כשסיים, קידם את הרב בברכת ברוכים הבאים, וביקש שיואיל להתארח אצלו כל זמן שהותו במקום. ראש הישיבה הסכים, והוסיף: "אני מודה לך מאוד על הכנסת האורחים, אך דבר אחד איני מבין: הלא עמדת באמצע שמונה עשרה ודיברת לפני השם יתברך, והיאך הפסקת את תפילתך ורצת החוצה?".

"למדתי זאת מאברהם אבינו!", השיב בעל הבית. "הוא עמד ודיבר עם השכינה, וכשראה אורחים ביקש מן השכינה להמתין לו ורץ לקראתם. כך גם אני: אף שעמדתי לפני הקב"ה, יצאתי כדי להכניס אורח". האם צדק בעל הבית, ומותר להפסיק באמצע תפילת העמידה כדי להכניס אורחים?

התשובה היא שבעל הבית נהג שלא כדין, ואין להביא ראיה מאברהם אבינו. שמענו מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: כיום שיש לנו שולחן ערוך, ונפסקה הלכה שאסור להפסיק באמצע התפילה, מלבד מקרה של פיקוח נפש, אין היתר להפסיק לצורך שאר מצוות. אצל אברהם אבינו עדיין לא הייתה הלכה פסוקה בדבר, והוא הבין ברוחב דעתו שהשם יתברך ימחל לו לצאת ולקבל את פני האורחים. אבל לנו אין אלא את דברי השולחן ערוך, ולא מצינו שם שהעומד בתפילה רשאי להפסיק כדי לקבל אורחים.

טעם נוסף ביאר הגאון רבי אביגדור נבנצל: אצלנו התפילה היא מצווה, עשיית רצון ה', ומי שעוסק בעבודת ה' אינו עוזב אותה באמצע כדי לעבוד את ה' במצווה אחרת. אבל אצל אברהם, גילוי השכינה לא היה בגדר עבודה אלא שכר: ה' נגלה אליו כפרס, ובא לבקרו בחוליו. וכאשר ראה אורחים, "היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם": השאיר את קבלת השכר לעולם הבא, ורץ להיות עבד ה' בעולם הזה.

והוספנו לשאול את הרב: האם הנדיב שהפסיק את תפילתו שלא כדין זקוק לכפרה? והשיב: אף שנהג שלא כדין, אינו צריך כפרה, מפני שנחשב ל"טועה בדבר מצווה ועשה מצווה".

לסיכום: אין להפסיק באמצע תפילת העמידה כדי להכניס אורחים, ומי שטעה ועשה כן אינו צריך כפרה.