עשר דקות לכאן או לכאן

"ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כ"ד, ס"ג), ופירש רש"י: אין שיחה אלא תפילה. סח הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: סיפר לי גיסי, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, סיפור עם מוסר השכל בצידו, שסיפר לו רב אמריקאי.

"בקהילה שלי", סיפר הרב האמריקאי, "היה יהודי שהגיע לכל שלוש התפילות בימי החול. אבל כגודל הקפדתו להגיע לתפילות, כך הייתה 'הקפדתו' לאחר לכל תפילה. כמו בתזמון קבוע הגיע תמיד באיחור של עשר דקות: אם התפילה החלה בשבע בבוקר, הוא הגיע, ממש תמיד, בשבע ועשר דקות. ניסיתי פעמים רבות לשכנע אותו: אם אתה כבר מגיע לתפילה, מה אכפת לך להגיע בזמן? אבל הוא השיב תמיד באותו סגנון: 'העיקר שאני מגיע... עשר דקות לכאן או לכאן, למה זה כל כך משנה?'. וכך, במשך תקופה ארוכה מאוד, אני מנסה לשכנע, והיהודי משיב באותו סגנון וממשיך כמנהגו לאחר.

"עד שבוקר אחד הופתעתי לראותו מגיע לתפילה בזמן. כיוון שמעולם לא קרה כדבר הזה, משך הדבר את תשומת ליבי. ניגשתי אליו ושאלתי מה יום מיומיים. האיש, נרגש מאוד, השיב: 'הקב"ה הוכיח לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא כדאי לאחר לתפילה!'. ביקשתי שיספר מה אירע. היהודי, שהוא גם עשיר גדול, סיפר שהמפעל היוקרתי שבבעלותו, המניב רווחי עתק, עלה אתמול באש, ואי אפשר לתאר את עוצמת הנזקים שנגרמו לו. במשך דקות ארוכות תיאר את השריפה שפשטה במפעל, ואת ההלם שאחז בו בעקבות האסון.

"אמרתי לו: עם כל השתתפותי בצערך, אינני מבין מה הקשר בין השריפה לבין ההוכחה שלא לאחר לתפילה. השיב האיש: ההוכחה התרחשה בדקות שלאחר פרוץ השריפה. התקשרתי בבהילות אל מכבי האש וביקשתי שיגיעו מהר, כדי למזער את הנזקים. המוקדן הבטיח שהם כבר בדרך, ובעוד דקה יהיו אצלי. אבל עוברת דקה, שתיים ושלוש, והמפעל ממשיך לעלות באש, חדר אחר חדר, מחלקה אחר מחלקה, ורכבי הכיבוי אינם נראים באופק. הלב שלי כמעט פסק מלפעום, כי ידעתי את חשיבותה של כל שנייה.

"רק כעבור עשר דקות תמימות הגיעו מכבי האש, וכבר היה מאוחר מדי: המפעל נשרף כמעט כולו. במצב היסטרי ניגשתי אל הכבאים וזעקתי: 'מדוע איחרתם כל כך? אילו באתם מוקדם יותר, המפעל היה ניצל!'. השיבו לי הכבאים: 'הרי בסופו של דבר הגענו... עשר דקות לכאן או לכאן, העיקר שהגענו!'.

"למשמע התשובה רתח דמי בקרבי, אבל בדיוק אז נדלקה במוחי נורה אדומה: נזכרתי שזו הייתה גם התשובה שלי במשך השנים שבהן ניסה הרב לחזק אותי להגיע בזמן. לפתע ראיתי ונתתי אל ליבי מה גדולה חשיבותן של עשר דקות: אילו עולמות אפשר לבנות בהן, ולחלופין מה ניתן להרוס בעשר דקות. וקיבלתי על עצמי להגיע לתפילה בזמן".