עשר דקות לכאן או לכאן

"ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כ"ד, ס"ג).

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: סיפר לי גיסי, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, סיפור עם מוסר השכל בצידו, שסופר לו על ידי רב אמריקאי.

"בקהילה שלי", סיפר הרב האמריקאי, "היה יהודי שהגיע לכל שלוש התפילות בימי החול, אבל כגודל הקפדתו להגיע לתפילות, כך הייתה 'הקפדתו' לאחר לכל תפילה. כמו בתזמון קבוע היה מגיע באיחור של עשר דקות. אם התפילה החלה בשבע בבוקר, הוא הגיע תמיד, אבל ממש תמיד, בשבע ועשר דקות. ניסיתי כמה וכמה פעמים לשכנע אותו שיגיע בזמן, ואמרתי לו שאם הוא כבר מגיע לתפילה, מה איכפת לו להגיע בזמן. אבל הוא השיב לי תמיד באותו סגנון: 'אם אני כבר מגיע לתפילה, מה זה כבר משנה מתי אני מגיע? העיקר שאני מגיע. עשר דקות לכאן או לכאן, למה זה כל כך משנה?'"

כך נמשך הדבר תקופה ארוכה מאוד, עד שבבוקר אחד הופתע הרב לראות אותו מגיע לתפילה בזמן. כיוון שמעולם לא קרה כדבר הזה, ניגש אליו והתעניין מה יום מיומיים. האיש, שהיה נרגש מאוד, השיב: "הקב"ה הוכיח לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא כדאי לאחר לתפילה!" היהודי, שהוא גם עשיר גדול, סיפר שהמפעל היוקרתי שבבעלותו, המניב רווחי עתק, עלה אתמול באש, ואי אפשר לתאר את עוצמת הנזקים שנגרמו לו. "עם כל ההשתתפות האמיתית שלי בצערך", אמר הרב, "אינני מבין מה הקשר בין השריפה הנוראה ובין ההוכחה שלא לאחר לתפילה".

"ההוכחה שקיבלתי", השיב האיש, "התרחשה בדקות שלאחר פרוץ השריפה, כשהתקשרתי בבהילות אל מכבי האש וביקשתי שיגיעו במהירות, כדי למזער ככל האפשר את הנזקים. המוקדן הבטיח שמכבי האש כבר יצאו לדרך, ובעוד דקה הם יהיו אצלי. אבל הנה עוברת דקה, שתיים ושלוש, והמפעל ממשיך לעלות באש, חדר אחרי חדר, מחלקה אחרי מחלקה, ורכבי הכיבוי עדיין אינם נראים באופק. הלב שלי כמעט הפסיק לפעום מרוב צער, במיוחד כשידעתי את חשיבותה של כל שנייה. רק כעבור עשר דקות תמימות נראו מכבי האש, וכשהגיעו כבר היה מאוחר מדי, והמפעל היה שרוף כמעט כולו.

הייתי במצב היסטרי, ניגשתי אל הכבאים וזעקתי: 'מדוע איחרתם כל כך? הרי אם הייתם באים מוקדם יותר, היה המפעל ניצל!' השיבו לי הכבאים: 'הרי בסופו של דבר הגענו. עשר דקות לכאן או לכאן, העיקר שלבסוף הגענו!'

למשמע התשובה רתח דמי בקרבי, אבל בדיוק אז נדלקה במוחי נורה אדומה: נזכרתי שזו הייתה גם התשובה שלי במהלך השנים שבהן ניסה הרב לחזק אותי להגיע לתפילה בזמן. לפתע ראיתי ונתתי אל ליבי מה גדולה היא חשיבותן של עשר דקות. נוכחתי לדעת אילו עולמות אפשר לבנות בהן, ולחלופין מה ניתן להרוס בעשר דקות. וקיבלתי על עצמי להגיע בזמן לתפילה."