העם הנבחר

אמר
הבעש"ט הק' אם אדם עושה מצווה והוא רוצה שהיא תעלה למעלה ותדבק בעליונים צריך
להוסיף למצווה אהבת ה' ויראת ה', אך אם המצווה נעשית ללא חיות ודבקות היא נשארת
למטה בעולם הגשמי כיון שהיא (המצווה עצמה) פעולה גשמית, אך כאשר מכניס האדם את
הנשמה הרוחנית והא-לוקית שבו, שזה האהבה ויראת ה', לתוך מעשה המצווה, היא פורחת למעלה
ונדבקת בשרשה הא-לוקי.

בדור
שלנו שנקרא דור "עקבתא דמשיחא", שבו אמור בעזרת ה' להיות המהפך וההתגלות
הגדולה, כל הצדיקים הקדמונים כבר הכינו הכל בשבילנו ועשו את רוב העבודה עד שאנחנו
נקראים ננסים על גבי ענקים, כמו ענק שרוצה לפתוח את שערי העיר הגדולים וחסר לו עוד מישהו קטן שירכב על כתפו ויושיט ידו לפתוח את המנעול העליון
והשערים יפתחו, כך הצדיקים הקדמונים מסרו נפשם בכדי שנגיע למעמד הנשגב של הגאולה,
ולנו רק נשאר לשרוד בניסיון האחרון של האמונה, כמו שאמר ר' חיים ויטאל זצ"ל שבדור
זה ע"י מעשים קטנים אפשר להגיע למעלות רוחניות גבוהות, ובקלות אפשר לתקן אפילו
עוונות גדולים מפאת גודל ההסתר שאנו נמצאים בו, ולכן כל מעשה אפילו קטן, אך שיהיה
עם הנשמה, שווה המון ופועל מאוד בשמיים, והקב"ה מפרגן על כל מצווה, הנהגה
טובה, שיעור תורה, מילה טובה ועידוד.

ממשילים
חכמים את זמננו למלך שעזב את ארמונו והלך לצוד ביער ואיבד את דרכו. לאחר חיפושים
גדולים ועייפות, רעב וצימאון, פגש באדם
פשוט שגר ביער שהזמינו לביתו מבלי שידע מי הוא, השקו והאכילו, נתן לו מקום לישון
ולבסוף ליווהו אל מחוץ ליער. המלך רשם את שמו, וכשהגיע לארמונו שלח משלחת כבוד
להביאו אליו. כשהגיע, סיפר לו המלך שהוא אותו אחד שהתארח בביתו, וכהוקרה פתח לפניו
את בית אוצרותיו ונתן לו לבחור משם כאוות נפשו. כך אנו בזמנים אלו, הקב"ה
והשכינה נמצאים בגלות, ולכן כל מי שמשתדל לעשות נחת רוח לקב"ה ולקרב בכך את
הגאולה, כמה שפע ישפיע עליו הקב"ה.

כשגילה
אברהם אבינו את בוראו מסר נפשו מאהבתו ויראתו אליו, הכיר לעולם את הקב"ה
ולבסוף נקרא בפני כולם נשיא א-לוקים, וממנו יצא עם ישראל הנבחר.