מה באמת מחפש אליעזר עבד אברהם?

פרשת חיי שרה מציבה אותנו מול אחת השליחויות הגורליות ביותר בהיסטוריה האנושית: אליעזר עבד אברהם יוצא למצוא שידוך ליצחק אבינו, ממשיך דרכו של אברהם.

מדובר בשידוך שאינו עניין פרטי, אלא היסוד והתשתית של כל עם ישראל לדורותיו! הנוכל לשער את גודל האחריות הרובצת על כתפיו?

אליעזר תוהה: איך יידע נאמנה במי לבחור? הוא נעמד בתפילה ומעמיד סימן מפורט ומפתיע:

"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (בראשית כד, יד).

לפתע מגיעה רבקה, ואליעזר רואה מחזה עוצר נשימה: המים שבבאר עולים לקראתה! נס גלוי המעיד על מעלתה הרוחנית!

אילו עמדנו במקומו וראינו נערה שהמים עולים לקראתה, היינו בטוחים שזוהי הכלה המיועדת. מה עוד אפשר לבקש?

אבל לאליעזר זה אינו מספיק!

אם אנו היינו עומדים שם, היינו רואים במופת הוכחה מספקת: הרי זו צדקת הדור, ומה עוד נדרש כדי שתהיה ראויה להיכנס לבית אברהם? אולם אליעזר ביקש לראות כיצד היא נוהגת כאשר נדרשת ממנה יגיעה. האם תסתפק במילוי בקשתו, או תבחין מעצמה גם בצורך הנוסף ותציע לתת מעבר למה שהתבקשה, מתוך רצון פנימי להיטיב?

הוא אינו מסתפק במופת, אלא ניגש לבדוק אותה במבחן מעשי: מבקש מעט מים לשתות, וממתין לראות האם תציע מעצמה להשקות גם את גמליו.

מדוע? אם הטבע משתנה לכבודה, למה אין המופת מספק אותו?

מכאן אנו למדים יסוד עצום בעבודת ה': בבית מדרשו של אברהם אבינו, אותות ומופתים אינם מדד מספיק למעלתו של האדם!

שם לא נבחנים רק במדרגות שבאות כמתנת שמיים, אלא בעבודה עצמית, ביגיעה ובמעלות הנקנות בעמל נפש!

מופת יכול להעיד על סייעתא דשמיא או על זכות אבות, אך אינו מעיד בהכרח על האופי הפנימי שהאדם עיצב בעצמו. כדי לבנות את האומה הישראלית, חיפשו בעלת חסד: אישיות שהתעלתה במידת ההטבה והנתינה מתוך עמל, יגיעה ובחירה חופשית!

ברם, כאשר מעמיקים במעשה השאיבה, עולה תמיהה נוספת:

אליעזר היה איש בוגר, מלווה בשיירת גמלים ואנשים. הוא לא נראה חסר אונים. מדוע שנערה צעירה תשאב מים עבורו, וכל שכן עבור עשרה גמלים צמאים?

ננסה לשער כמה מים שותה גמל לאחר דרך ארוכה, וכמה פעמים נדרשה רבקה לרדת ולעלות מהבאר עם כד כבד כדי להשקות את כולם!

לכאורה, התנהגות כזו עלולה להיראות כניצול: מדוע שתטרח כל כך עבור אדם שיכול לשאוב בעצמו? ולמה היא רצה בשמחה לשאוב עוד ועוד?

התשובה פותחת צוהר לעומק מושג החסד בתורה.

כאשר המניע לחסד הוא רק רחמנות על מי שאינו יכול לעזור לעצמו, עלולה להתעורר המחשבה: אם הוא מסוגל להסתדר לבדו, מדוע שאטרח בשבילו?

אולם בהשקפת התורה, חסד אינו רק פתרון למצוקה; חסד הוא הזדמנות להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא!

מטרת החסד אינה מסתכמת בצורכי המקבל, אלא כוללת גם את זיקוק נשמתו של הנותן. האדם מתרגל לתת, להשפיע ולצאת מהאנוכיות שלו. הוא מחנך את עצמו להיות מיטיב ולהידמות לקונו, המשפיע טוב וחסד לכל עולמו.

לכן, בגבולות הטעם הטוב ומתוך "בכל דרכיך דעהו", גם כשהנעזר יכול לעזור לעצמו, עדיין יש מקום לחסד. רבקה לא ראתה לפניה רק אדם המבקש מים, אלא הזדמנות פז להיטיב ולהידבק במידותיו של בורא עולם!

זה בדיוק מה שחיפש אליעזר בשליחותו: את אם האומה, מי שתחדיר בעם ישראל לדורותיו את הדבקות במידת החסד והנתינה.

הלקח לחיינו עצום:

כמה פעמים אנו נמנעים מלעזור לחבר, לבן משפחה או לשכן, בטענה שהוא יכול להסתדר לבד? כמה פעמים אנו מחשבים חשבונות של כדאיות וצדק, ובינתיים מחמיצים הזדמנות להיטיב?

רבקה אמנו מלמדת אותנו הסתכלות חדשה: אל תראה בחסד רק נטל או פתרון למצוקה; ראה בו זכות להתעלות!

המבחן אינו רק מה נוכל לקבל, אלא מה נהיה מוכנים לתת. דווקא הטרחה, המאמץ והוויתור על הנוחות מאפשרים לנו לקנות בנפשנו את מידת החסד. רבקה לא הסתפקה במילים טובות או בכוונה נאה: היא נטלה את הכד, ירדה אל הבאר ושאבה שוב ושוב, עד שהשלימה את הנתינה.

במעשים הללו התגלתה האישיות שאותה חיפש אליעזר. המים שעלו לקראתה עוררו השתאות, אך המים ששאבה עבור אחרים גילו את מסירותה להיטיב.

גם לנו ניתנות בכל יום הזדמנויות כאלה, בתוך הבית ומחוצה לו. כאשר יהודי מחפש היכן לתת ולהשפיע, הוא בונה בתוכו אישיות אצילית בעמל וביגיעה וזוכה להידמות לבוראו. זו המורשת של רבקה אמנו, וזו הזכות שבידינו.