רבי עקיבא מטאטא

מי בא לבקר את אברהם אבינו כשהיה חולה?

לא שכן, ולא חבר. הקב"ה בעצמו. ביום השלישי אחרי ברית המילה, כשאברהם ישב בפתח האוהל חלש וכואב, "וירא אליו ה'". חז"ל אומרים שהקב"ה בא לבקר חולה, כדי ללמד אותנו לעשות כמוהו. ומי שלמד את השיעור הזה היטב, היה רבי עקיבא.

לרבי עקיבא היו תלמידים רבים מאוד. יום אחד חלה אחד מהם. הוא שכב במיטה בחדר קטן, והימים עברו לאט. בחוץ המשיך בית המדרש לרעוש בקולות לימוד, אבל אל החדר שלו לא נכנס אף אחד מן החכמים. אולי חשבו שמישהו אחר כבר הלך. אולי היו עסוקים. אבל התלמיד נשאר לבד.

החדר היה מוזנח. אבק על הרצפה, אוויר כבד. אין מי שיסדר, אין מי שינקה, אין מי שישאל: "מה שלומך?" ואז נפתחה הדלת.

בפתח עמד רבי עקיבא. גדול הדור, ראש אלפי תלמידים, בא לבקר תלמיד אחד חולה.

רבי עקיבא הסתכל סביבו בעיניים טובות, ושם לב לכל פרט. הוא לא התחיל בנאום ולא במילים גדולות. הוא ראה חדר שצריך לנקות, ועשה את מה שצריך: טאטא את הרצפה, וריסס עליה מים כדי שהאבק לא יעלה והאוויר יהיה נקי ונעים.

התלמיד שכב ולא האמין. רבו הגדול עומד בחדר שלו, ומנקה בשבילו.

ומשהו התחיל להשתנות. החדר התרענן, והלב שלו התמלא בכוח. מיום ליום הרגיש טוב יותר, עד שהבריא לגמרי.

"רבי," אמר לו בהתרגשות, "החייתני. נתת לי חיים."

רבי עקיבא יצא משם ישר אל בית המדרש, ולימד את כל התלמידים: "כל מי שאינו מבקר חולים, כאילו שופך דמים." כלומר, ביקור אחד פשוט יכול להיות ההבדל בין חולי לבריאות.

כשרבי עקיבא יצא, המטאטא חזר לפינה שלו. מטאטא פשוט, כמו שיש בכל בית, בלי זהב ובלי קישוטים. אבל אם הייתם שואלים את התלמיד ההוא, הוא היה אומר לכם שזה המטאטא הכי חשוב בעולם.

גם אצלכם יש מטאטא בפינה. יש ידיים, ויש דלת שאפשר לדפוק עליה. ואולי יש מישהו, סבא שלא מרגיש טוב, שכנה זקנה שכבר הרבה זמן לא יצאה מהבית, ילד מן הכיתה שלא הגיע השבוע, ששוכב עכשיו בחדר שלו ומחכה שמישהו ייכנס ויגיד "מה שלומך?" מי זה אצלכם?

(נדרים מ, א; בבא מציעא פו, ב; סוטה יד, א)