השליח הנצחי

סיפורו של אליעזר העבד, חוזר על עצמו פעמיים. בתחילה מתוארת הדרך עצמה על כל פרטיה, ואז העבד מתיישב עם משפחתה של רבקה והתורה חוזרת שוב על כל הסיפור מתחילתו.

חז"ל מסכמים (בראשית רבה): "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים", שהרי פרשת אליעזר כפולה בתורה ואילו גופי תורה (הנוגעים הלכה למעשה) לא נאמרו אלא ברמיזה. סיפורו של העבד יפה בעיני ה', והאהבה מקלקלת את הכללים. היא נשפכת במילים רבות.

אליעזר הוא אדם עצמאי, שהתמסר למימוש השליחות של אברהם. למרות שהיה בעל אישיות משלו, עם חלומות ייחודיים, אליעזר בחר להקדיש את חייו למען המשימה של אדונו. עולמו הפרטי של אליעזר אמור אפילו להתנגש בשליחותו של אברהם. הוא נשלח כדי להביא את רבקה ליצחק, אבל חז"ל דורשים כי לאליעזר הייתה בת שהתאימה ליצחק, וחלומו הכמוס היה להפוך בעצמו למחותנו של אברהם.

ניגוד האינטרסים הנסתר של אליעזר פרץ החוצה בשינוי אות אחת בפסוק. כשאליעזר מדבר עם משפחת רבקה הוא אומר (כד, לט): "ואומר אל אדוני, אֻלַי לא תלך האישה אחרי". המילה "אולי" נכתבה בלי האות "ו", ורש"י מחדד: "'אֵלַי' כתיב, בת הייתה לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו". אליעזר התמודד עם משאלת לב כמוסה, שהשליחות תיכשל והוא יזכה להפוך להיות מחותנו של איש האמונה הגדול.

למרות זאת, אליעזר לא התבלבל אלא התעלה מעל אישיותו העצמאית. הוא הקדיש את מירב ומיטב כוחותיו להצלחת השליחות ועשה הרבה מעבר למה שהיה חייב.

התורה מחדדת עוד יותר את גדלותו באמצעות חילוף התארים 'עבד' או 'איש', לפי העניין. למשל, "וירץ העבד לקראתה... והאיש משתאה לה מחריש". התואר משתנה בהתאם לתפקיד: כאשר הוא ממלא הוראה ישירה שקיבל מאברהם, הוא נקרא 'עבד', ואילו כאשר מגדיל ראש ומבריק בכוח כישרונותיו כדי לצלוח מעבר להפרעות שעמדו בדרכו, הוא הופך להיות 'איש'.

אליעזר הוא סיפור חיינו. כל יהודי נבחר למשימה עליונה, אבל אנו נקרעים בין הנפש האלוקית המסורה ובין הנפש הבהמית שמושכת אל עצמה. כאשר האדם מקדיש את עצמו להרחיב את גבולות הקדושה בנפשו ובסביבתו, גם על חשבון המאוויים האישיים שלו, הוא פוגש את נקודת השיא של החיים, זו שבשבילה נברא העולם. זו שחביבה לפני ה' יותר מתורתם של גדולי הרוח.