המים שלא עלו

כשבא אליעזר עבד אברהם לחפש אשה ליצחק, לא בדק יחוס ולא עושר. הוא בא להביא אמא לעם ישראל, ובדק דבר אחד: חסד. והוא לקח איתו "עשרה גמלים מגמלי אדוניו",. וגמל שותה הרבה מאוד, כמו חבית.

והנה באה רבקה, ילדה בת שלוש, שלא למדה בשום מקום. אליעזר רץ לקראתה ואמר: "הגמיאיני נא מעט מים מכדך". קצת מים. אם הייתה נותנת לו קצת, כבר היה יפה. אני במקומה הייתי אומר: יש לך אנשים שמקבלים שכר בשביל זה, שהם ישאבו לך! אבל היא אומרת מעצמה: "גם לגמליך אשאב". ואילו הייתה מתעייפת באמצע ואומרת די, מספיק, לא הייתה עומדת במבחן. היא שאבה לכל הגמלים, עד שכלו לשתות.

תארו לעצמכם: שכנה עושה בר מצווה, ואת באה לעזור לה לאפות עוגות. את עובדת, ממלאת תנורים, והיא יושבת בצד ומסתכלת: שימי בתנור, תביאי עוד. היית עוזבת והולכת, ובצדק. למה שאני אעבוד והיא לא? ורבקה, ילדה קטנה, עומדת ושואבת לגמלים ולכל האנשים, והשוקת גבוהה ממנה.

ויש כאן דבר נפלא. כשירדה רבקה לעין בשביל עצמה, כתוב "ותמלא כדה ותעל". לא כתוב שאבה. אמרו חז"ל שהמים עלו לקראתה, ולכן "וירץ העבד לקראתה". אבל אחר כך, כשהלכה בשביל הגמלים, כתוב "ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו". עבדה קשה. המים לא עלו. למה?

אלא כשמילאה בשביל עצמה, לא עשתה שום מצווה, ואפשר היה לעשות לה נס. אבל כששאבה בשביל אחרים, זו הייתה מצוות חסד. אם היו המים עולים מעצמם, היו גוזלים ממנה את המצווה. מי היה מקבל שכר? המים! בשמים לא רצו לגנוב לה את המצווה.

ואיך הגיעה ילדה קטנה לדרגה כזאת? כי מגיל צעיר חיה לא בשביל עצמה, אלא בשביל אחרים. ולכן אשה כזאת יכלה להיכנס לבית של אברהם, וממנה יצא יעקב אבינו, וממנה יצא עם ישראל.

וחשבו: אילו פעם אחת הייתה מתעצלת. אילו דווקא ביום שבא אליעזר הייתה אומרת: אני עייפה היום. הייתה מאבדת את הזכות להיות אשתו של יצחק ואמא של עם ישראל.

כדי לקנות עולם הבא צריך לעבוד קשה שבעים שנה. כדי לאבד, לפעמים מספיק פעם אחת. ואם המצווה קשה ומתישה, אם המים לא עולים מעצמם, אל תתייאשו. סימן שבשמים שומרים לכם את המצווה.