המעלה הגדולה לקחת את האור של שבת לכל ימות השבוע

״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״ (בראשית כד, סז). ורש״י פירש, והרי היא שרה אימו, כלומר, ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה (ב"ר ס, טז). שרה אמנו, בחייה הנר של שבת היה דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה. ובשעה שרבקה אמנו נכנסה לביתו של יצחק, הכל חזר לקדמותו.

הגמרא אומרת (פסחים קיג.) אמר רבי יוחנן, שלושה מנוחלי עולם הבא וכו׳, דמשייר מקידושא לאבדלתא, עד כאן. זה דבר עצום, איך הגמרא מביאה שאדם יזכה לעולם הבא על ידי זה שמשאיר מקידוש להבדלה?

רבנו הכתב סופר (שו"ת או"ח, סימן מה) מביא את דברי המדרש, תכלית הימים יום השבת, כי בימות השבוע האדם טרוד בטרדות הזמן. וביום שבת קודש, כל איש ישראל מוסיף שלימות וקדושה בתורה ויראת ה׳ להכין עצמו ליום שכולו שבת, ומהראוי שהחוכמה והדעת אשר ירכש לו האדם ביום השבת, לא יעבור כחלום בצאת שבת, אלא ישייר מקידושא לאבדלתא, להשאיר מקדושת השבת והנשמה יתירה להבדלה ולימות החול. ולא כאלה שהגם שמתעוררים בשבת קודש, בכל זאת במוצאי שבת לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לבו מה שהתעורר בשבת קודש. אבל אם ממשיך קדושת השבת לכל השבוע, על ידי זה הוא מנוחלי עולם הבא, עד כאן.

והנה דברי רבנו הכתב סופר הם שיש אנשים שבליל שבת וביום השבת, מתעלים ומתקדשים. כי הזמן הזה הוא זמן מרומם ביותר. ביום השבת יש בעולם אויר ומציאות של עולם הבא, ומי שיודע להיכנס לזה על ידי התעלות הנפש ודבקות בהקב״ה, זה כעין עליית נשמה קטנה, כפי שמסופר על אבותינו ורבותינו, שהיו עושים עליית נשמה, כך בשבת קודש. כל אדם על פי דרגתו ודבקותו בהקב״ה, יכול להגיע למעין עליית נשמה ולהרגיש מעין עולם הבא.

ולכן, ידע האדם לקחת מהאור של שבת קודש להמשך השבוע, להשאיר מהיין, שזה האור של הקידוש של כניסת השבת, שהיא הכניסה למעין עולם הבא, למוצאי שבת, שישאר עם האדם מעין עולם הבא להמשך השבוע, ואז זוכה האדם להיות מנוחלי עולם הבא.

וזה אשר היה עם שרה אמנו, האור של הנר, שזה החמימות והקדושה של שבת קודש, הייתה נשארת דלוקה עד ערב שבת הבאה, המעין עולם הבא של שרה היה ממשיך מערב שבת לערב שבת. וזו המעלה הגדולה לקחת את האור של שבת לכל ימות השבוע.