החתימה בצורת ספינה

כ"ד בחשון, יום ההילולא של רבי אברהם אזולאי זצ"ל, בעל "חסד לאברהם", מחכמי חברון וסב סבו של החיד"א.

ספינה יצאה מחופי מרוקו לארץ ישראל. על סיפונה עלה רבי אברהם, מקובל ופוסק מן העיר פאס, ועמו החבילה היקרה לו מכול: כתבי היד שכתב בעמל של שנים.

בלב הים פגעה בספינה סערה, והספינה התפרקה. כל רכושו ירד למצולות, ועמו כל כתביו. הוא עצמו ניצל בנס ועלה אל החוף בלי דף אחד.

אדם שאיבד את עבודת חייו במים היה יכול לשתוק שנים. רבי אברהם עשה דבר אחר לגמרי. מאותו יום שינה את צורת חתימתו וצייר אותה כדמות ספינה, וכך חתם כל ימיו. גם בניו ובני בניו נהגו כך אחריו, עד נינו רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א.

הוא לא הנציח את מה שהים לקח ממנו. הוא הנציח את מי שהוציא אותו מן הים.

וכאן היסוד שכדאי לקחת: הכרת הטוב שנשארת רגש נשכחת תוך יומיים. הוא לא הסתפק ברגש, אלא קבע לעצמו סימן שחוזר אצלו כמה פעמים ביום, ומזכיר לו בכל חתימה מאין יצא. כך הוא גם קרא לספרו הגדול "חסד לאברהם", והסביר בעצמו את השם: לזכור חסדי ה' אשר גמלני, ומחרב מילטתני.

הוא התיישב בחברון סמוך למערת המכפלה, ובספריו הוא חוזר ומתאר את מעלתה של ארץ ישראל ושל חברון, העיר שאליה נכסף כל חייו. הספר נלמד עד היום.