חור אחד בשמלה

היום השלישי למילתו. אברהם אבינו זקן, חולה מאוד, וכאביו גדולים. הקדוש ברוך הוא בא לבקר אותו, וכדי שלא יטרח באורחים, הוציא חמה מנרתיקה. חום איום, שאיש לא יעבור בדרכים.

ואברהם אבינו? לא נח. שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים. יצא אליעזר, הסתובב, חזר ואמר: אין אף אחד. אברהם לא האמין לו. יצא בעצמו, וישב בפתח האוהל כחום היום, חולה, מסתכל לכל הכיוונים, אולי, אולי יעבור מישהו. עד שפרץ בבכי.

הגדלות של אדם נמדדת דווקא בשעה שקשה לו. אבל אני שואל: מה יש? יום אחד בלי אורחים. אתה חולה, אתה פטור. מחר תקבל שניים. למה כל כך פחד?

אמרו חז"ל, שמי שרגיל לקרוא קריאת שמע כל ימיו, ופעם אחת לא קרא, כאילו לא קרא מימיו. איך ייתכן? מאה אלף פעם קרא, ופעם אחת החסיר!

אלא שבשמים לא משלמים לאדם מאה אלף פעם שכר על מאה אלף קריאות. קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, והשכר הוא על קבלת העול, על מצווה אחת שנמשכת כל החיים. ואם יש פגם פעם אחת, חסר בשלמות של המצווה כולה.

אתן לכם משל. אישה נכנסת לחנות ורואה שמלה יפהפייה, יקרה מאוד. היא כבר מוכנה לשלם, ופתאום רואה חור קטן של סיגריה. חור אחד. כמה שווה עכשיו השמלה? אבל היא לא תיקח אותה אפילו בחינם. למה? כי הפגם הוא לא רק במקום של החור. הפגם הוא בשמלה.

ככה בשמים תופרים לאדם חליפה של קבלת עול מלכות שמים. ואם החסיר פעם אחת, יש חור בחליפה.

מזה פחד אברהם אבינו. כל חייו הכניס אורחים, כל יום, בלי הפסקה. אם יעבור עליו יום אחד בלי חסד, יהיה חור בשמלה של החסד שלו. לא יעזור שמחר יקבל פי שניים. לא יעזור לומר: אני חולה, אני פטור.

וכמה אנחנו צריכים ללמוד מזה. יש מי שמתפלל בציבור כל השנה, ויום אחד קצת קר, קצת עייפים, והיצר אומר: היום נתפלל בבית. בשביל עסקה של אלף דולר היה קם מוקדם. מה יש, פעם אחת? אבל פעם אחת זה חור בשמלה. מי שרגיל במצווה, ישמור שתהיה שלמה, כל יום, בלי חור אחד.