על חשבון הזולת לא מתחסדים

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד). אברהם אבינו איש החסד הגדול בעולם היה, ואל הבקר רץ בעצמו ושחט שלושה עגלים, כדי ליתן לכל אורח ואורח מנה שלימה של לשון בחרדל (בבא מציעא פו ע"ב), הגברת חסדים שאין כדוגמתה. ואם כן יש להתפלא, מדוע ביקש להביא לאורחיו רק "מעט מים"? והרי מובא בגמרא (שבת סב ע"ב) שרב חסדא היה נוטל את ידיו במים מרובים ואומר "אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא", כלומר אני רוחץ את ידי במלוא חופניים מים, ונותנים לי מן השמים מלוא חופניים של טובה. ואילו אברהם אבינו מסתפק במעט מים?

והרב יעקב גלינסקי זצ"ל היה מספר: החפץ חיים הגיע לחתונה של אחד מתלמידיו המובחרים. באותם ימים היו עורכים את החתונות בחצרות הבתים, והמים לנטילת ידיים היו בחבית שבפינת החצר. לפני שנטל את ידיו נכנס החפץ חיים אל המטבח, יצא משם לאחר רגעים אחדים, מילא רבע ספל בלבד ונטל עד סוף קשרי אצבעותיו, כדין מי שאין לו מים אלא בצמצום.

כל המסובים תמהו למראה הזה. בתוך הסעודה הזכיר אחד התלמידים כבדרך אגב את דברי הגמרא על רב חסדא שנטל במים מרובים וזכה לשפע מן השמים. הבין החפץ חיים את הרמז, נעמד ואמר לתלמידיו: אמת שדברי הגמרא נכונים וקיימים, אלא שרב חסדא עשה את ההידור הזה על חשבון עצמו ולא על חשבון המשרתים שלו.

והוסיף ואמר: נכנסתי למטבח כדי לשאול מי ממלא את החביות ומי סוחב את הדליים. אמרו לי שאין שם פועל קבוע, אלא אלמנה אחת סוחבת את המים יחד עם בתה הקטנה, ומשכירה עצמה לדלות מים לבתים כדי לפרנס את ביתה. עתה מבינים אתם מדוע לא נטלתי במים מרובים? איני רוצה לעשות חסידות על כתפיה של אלמנה. על חשבון הזולת לא מתחסדים.

ובאותו מעמד העיר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל שהנהגה זו מפורשת בגמרא (בבא מציעא פו ע"א), שאברהם אבינו מילא את המים לאורחיו על ידי שליח. ומשום כך ביקש מעט מים ולא יותר מן המידה הנחוצה, כיוון שיש כאן שליח שצריך לטרוח, ועל חשבון הזולת לא מתחסדים.