מחנות ירקות לחברת הסעות

"ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'". הפרנסה אינה באה מן הקרקע ולא מן העסק אלא מברכתו של בורא עולם, והוא מגלגל אותה בדרכים שאיש לא היה מעלה על דעתו.

שהיתי פעם בשבת ברמת הגולן עם קבוצת מתחזקים. ישב לידי יהודי יקר בשם אלי, נהג האוטובוס שהביא את הקבוצה ובעליה של חברת הסעות גדולה. ואיך הכל התחיל? לא תאמינו.

לפני שנים הייתה לאלי חנות ירקות קטנה בירושלים, והוא בקושי הצליח להתפרנס ממנה. יום אחד נכנס אליו בעל מאפייה סמוכה, ואמר לו בנימת קנאה: "אלי, אתה עושה מיליונים בחנות."

"מיליונים?" תמה אלי. "אין לך מה לקנא בי. תאמין לי שאני תמיד בהפסדים."

"לא מאמין לך", אמר בעל המאפייה. "אם אתה בהפסדים, תמכור לי את החנות."

"לא אכפת לי למכור לך אותה", אמר אלי, "אבל תשמע מה שאני אומר לך, לא כדאי לך."

בעל המאפייה היה משוכנע שהחנות רווחית מאוד, וקפץ על המציאה. אמר אלי בליבו: החנות שווה לכל היותר מאה חמישים אלף שקל, אתן לו מחיר של מאתיים אלף ונראה אם יהיה מעוניין. ולמרבה הפלא, הוא הסכים.

תוך כדי שסיכמו את פרטי המכירה אמר בעל המאפייה: "דרך אגב, אני מחפש למכור את הטרנזיט הישן שלי, אתה מכיר מישהו שמחפש רכב?" "כן", אמר אלי, "אני."

וכך נחתמה העסקה: מאה שבעים אלף שקל ורכב טרנזיט ישן. אלי שמח על העסקה, אבל נשאר בלי עבודה ובלי משכורת.

כמה ימים ישב בטל בבית, ואז ביקש ממנו חבר להסיע את ילדיו לבית הספר באופן חד פעמי. וכך גם בפעם השנייה והשלישית, עד שהנסיעות החד פעמיות הפכו לקבועות. הילדים הביאו איתם את החברים, והטרנזיט כבר לא הספיק. הוא קנה מיניבוס, שנה אחר כך שדרג לאוטובוס, ותוך שנתיים וחצי כבר היה בעל חברת הסעות מצליחה.

"ומה עם בעל המאפייה?" שאלתי. "חצי שנה לאחר שקנה ממני את החנות הוא סגר אותה בהפסדים גדולים."

בורא עולם נותן לכל אדם את הפרנסה שלו באופן ישיר, והוא אינו צריך את העזרה שלנו.

מתוך ספרו של הרב חיים באמונה