מעלת תפלת מנחה

התפלה הראשונה בעולם היתה על ידי אדם הראשון, לאחר שחטא בעץ הדעת ביקש רחמים מאת ה' יתברך, ותפלה זו היתה בעת תפילת מנחה (רמ"ע מפאנו). לימים, יצחק אבינו יצא לשוח בשדה לפנות ערב, ותיקן את תפלת מנחה. בתקופת בית ראשון, בעת ממלכת אחאב, כאשר היה בלבול בעם ישראל, וחלקם נמשכו בלבבם אחר עבודה זרה, אליהו הנביא בהר הכרמל בירר קבל עם ועדה כי ה' הוא האלוקים, ובעלות המנחה התפלל לה' שיקבל את מנחתו, ואכן ירדה אש מן השמים ואכלה את הבשר שהגיש לקרבן, ומכאן למדה הגמרא (ברכות) "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה", שהרי אליהו נענה מן השמים בתפלת מנחה. והרשב"א בתשובותיו כתב, שזמן המנחה הוא עת רצון הגדול ביותר במשך היממה, כמו שעשרת ימי תשובה הם הימים הנבחרים בשנה שיש בהם עת רצון.

למרות שמחצות היום ואילך מתעוררת מידת הדין בעולם, ואין זמן המנחה כעת שחרית שכולו רחמים, דוקא מפני כך יש כוח לקבלת התפלה ברצון בשמים. את הטעם לכך מבאר חד מן קמאי, רבי משה בן מכיר (ספר 'סדר היום'), כי אדרבה, על ידי התפלה בעת הזו שגורם המתפלל לעורר רחמים ולגבור על הדין, אף מן השמים מקיימים את רצונו וחפצו, וממלאים כל שאלותיו ונענה.

טרם יקראו ואני אענה

מעשה שהיה עם המקובל הגאון רבי אליהו מני, אב בית דין חברון, שנסע למצרים בשנת בצורת להביא בר ולחם לתושבי חברון, והתארח בביתו של השר היהודי קטאוי פחה, שר האוצר במלכות מצרים, וקיבל את הרב בכבוד גדול. וכשסיימו, התנצל השר בפני הרב שעליו לעזוב את המקום ולהתייצב בפני המלך, כי עתה פותחים את המכרז שנעשה לשם עשיית בגדים לחמישים אלף אנשי צבא, שגם הוא השתתף בו. והרב בירך אותו בהצלחה, אך ביקש ממנו שיזהר שלא ימשך במשא ומתן עד שיפסיד מלהתפלל תפלת מנחה, שכבר אמרו חז"ל: לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה, והבטיחו השר שכן יעשה.

במהלך הדיון במכרז הביט השר בשעונו, וראה כי בעוד כמה רגעים תהיה השקיעה, ואם ימתין עד שיגיע תורו לדבר על הצעתו, יתכן שיפסיד את תפלת המנחה. קם והלך לחדר אחר כדי להתפלל מנחה, ובעודו מתפלל נתקיים בו הפסוק: 'טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע', והשם יתברך האזין לתפלתו, ונתן בלב המלך והשרים לזכות את השר היהודי במכרז. ביקש המלך לברכו, והנה איננו, אמרו לו חבריו של השר למלך שהוא יצא להתפלל. המתינו לו עד שסיים תפלתו, וכשחזר למושב השרים בירכו המלך על הצלחתו במכרז, ועל ידי כך הרויח הון תועפות.