לא הכול דיבורים

תמיהה קשה: איך יעקב אבינו נושא שתי אחיות?

לאחר שאירוע החתונה הסתבך ורחל הוחלפה בלאה, יעקב מחליט להמשיך עם "גם וגם". להמשיך עם לאה ולשאת גם את רחל. מצב שאחרי מתן תורה ייאסר כ'ערווה', ככתוב: "ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה".

מה גרם לו לבטל את ההקפדה של האבות, לקיים את התורה לפני שניתנה?

הרבי מליובאוויטש משיב שתי תשובות נפלאות: א) יעקב השתכנע כי איסור שתי אחיות אינו עומד במקרה החריג שלו, משום שלפניו עמדה תופעה חברתית מדהימה שכמותה לא פגש.

יעקב ורחל נערכו מראש להחלפה וסיכמו על 'סימנים', מילות קוד שתאמר רחל בכניסתה לאוהל וכך יעקב ידע מי עומדת מולו. כאשר פשטו את שמלת הכלה מרחל והלבישו אותה על לאה, נכמרו רחמיה של רחל על אחותה והיא מסרה לה את הסימנים. אותם סימנים שנועדו להגן על רחל מפני האסון הזה בדיוק.

יעקב שמע על ההקרבה המדהימה של רחל וסבר שהיא אינה בכלל האיסור "ואשה אל אחותה לא תקח לצרר". צדקת כזו לא תהיה "צרה" לאחותה ותפרגן לה מכל הלב.

ב) הסבר נוסף: יעקב התחייב לרחל לשאת אותה לאישה והיה עליו לעמוד במילתו. מילים הן מציאות מחייבת שצריכה להתגשם, ויעקב לא היה יכול להתעלם ממה שהבטיח.

אף שיעקב השתדל לקיים את חוקי התורה לפני שניתנה, הרצון הזה היה רק בבחינת "הידור מצווה אישי", חומרה פרטית שקיבל על עצמו, שהרי התורה עוד לא ניתנה.

לעומת זאת, ההתחייבות לרחל הייתה הבטחה גמורה, שגם חוקי בני נח חייבו לעמוד בה. יעקב עצמו טען כלפי לבן הארמי: "למה רמיתני?", ואפילו לבן הרמאי נאלץ למצוא צידוק להפרת ההתחייבות ("לא יעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה"). משמע, כי האומות הקפידו על עמידה במילה, וקל וחומר שיעקב הצדיק לא היה יכול לנהוג אחרת.

לכן יעקב לא היה יכול להיות נאמן להידור המצווה שלו, על פני ההתחייבות הגמורה לרחל. יעקב הידר על חשבון עצמו ולא על חשבון אחרים, וידע להבחין בין מינימום שמירת הכבוד של האחר ובין השגת תוספת השלמות לעצמו.

(ואף שרחל הקדימה ושינתה את המצב כשמסרה את הסימנים לאחותה, יעקב הבין שהייתה מוכרחה לעשות זאת ברחמיה על אחותה).