כבוד התורה מול הבלי העולם: הלקח החינוכי של הגביר

הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, ראש ישיבת ברנוביץ', נהג לספר על מופת חינוכי לאהבת תורה שבו נתקל במהלך מסעותיו. באחד הימים נקלע ר' אלחנן לסופת שלגים נוראה, כשהקור צורב ובגדיו ומגפיו ספוגים מים ובוץ סמיך. הוא צעד אל ביתו של גביר נדיב וידוע כתומך תורה מובהק.

כשהגיע לבית המפואר, היסס ר' אלחנן להיכנס מהפתח הראשי, כדי לא ללכלך את השטיחים והרהיטים היקרים. כדי לא להזיק לרכושו של המארח, בחר להיכנס דרך הדלת האחורית המובילה למטבח.

כשראה אותו הגביר, פרץ בבכי תמרורים. לשאלת ר' אלחנן לפשר הבכי, הסביר הגביר בכאב:

"שנים רבות אני עמל להחדיר בבנותיי כי כבוד התורה עומד מעל לכל עושר ופאר, וכי לרכוש אין שום ערך ללא התורה. עתה, כשתראינה כי גדול הדור נכנס מהדלת האחורית כעני בפתח, הן יסיקו כי ניקיון הבית חשוב מכבוד התורה, וכל עמלי החינוכי ירד לטמיון!"

כדי לתקן את הרושם, ביקש הגביר מר' אלחנן להיכנס מיד אל הסלון, לדרוך במגפיו המלוכלכים על השטיחים היקרים ולשבת על הכורסאות עם מעילו הרטוב, כדי שהבנות יראו בעיניהן שכל רכושו אינו שווה מאומה לעומת כבודה של תורה.

ר' אלחנן נעתר לבקשה בהתפעלות עמוקה. לימים סיפר כי החינוך הכה שורשים, ובנותיו של הגביר זכו להינשא לגדולי תורה מראשי ישיבת טלז.

אהוביי, חינוך אמיתי אינו נמדד בדיבורים רמים, אלא בהקרבה בפועל ובסדר עדיפויות ברור.