סוד האות נו״ן — הנשמה והקימה

האות נו״ן טומנת בחובה את אחד היסודות הגדולים בעבודת ה׳, את סוד הנפילה והקימה. בשתי צורותיה, הכפופה והפשוטה, היא מציירת את מסלול חיי האדם, הנופל ושב וקם. שמה נדרש מלשון נשמה, נקודת האלוקות שבאדם שלעולם אינה נאבדת, ומכוחה יכול האדם תמיד לקום מנפילתו.

צורת האות — הכפופה והפשוטה

לנו״ן שתי צורות. הנו״ן הכפופה, הנכתבת בראש התיבה ובאמצעה, כפופה ומכונסת אל תוך עצמה כאדם השחוח תחת משא. והנו״ן הפשוטה, הנכתבת בסוף התיבה, יורדת בקו ישר וזקוף מתחת לשורה כאדם הזוקף קומתו. חכמים דרשו את שתי הצורות כרמז לנופל ולקם, שהנו״ן הכפופה היא הנפילה, והנו״ן הפשוטה היא הקימה והזקיפה שלאחריה.

יש בכך נחמה עמוקה. אין אדם שאינו נכשל ואינו נופל, אך הנפילה אינה סוף הדרך. מיד לאחר הנו״ן הכפופה באה הנו״ן הפשוטה, ללמד שכל נפילה נושאת בחובה את אפשרות הקימה. אדרבה, לעתים דווקא מתוך הנפילה מגיע האדם לקימה גבוהה יותר משהיה בה קודם.

שם האות ומספרה

מספרה של הנו״ן הוא חמישים, והוא רומז לשער החמישים, מדרגת החירות והגאולה השלמה. חמישים שנה סופרים עד היובל שבו חוזרים עבדים לחירותם ושדות לבעליהם, וחמישים יום סופרים מיציאת מצרים עד מתן תורה. הנו״ן ומספרה חמישים מלמדים שהקימה מן הנפילה מובילה אל החירות ואל דבקות בה׳.

סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים.

הנשמה שאינה נופלת

שמה של הנו״ן נדרש מלשון נשמה, וגם מלשון נאמן. הנשמה שבאדם היא חלק אלוקי ממעל, והיא נאמנת לבוראה גם כאשר הגוף חוטא ונופל. משום כך תמיד קיימת לאדם דרך חזרה, שכן פנימיותו טהורה. אמרו חכמים כי אף במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ללמד שהקימה מן הנפילה מעלה את האדם למדרגה מיוחדת.

הלימוד המעשי לעבודת ה׳

מן האות נו״ן לומד האדם שלא להתייאש לעולם. הנפילה אינה מעידה על אבדן, אלא היא חלק מן הדרך. הגדולה האמיתית אינה במי שלא נפל מעולם, אלא במי שקם שוב ושוב מנפילותיו. כמו שנאמר שבע ייפול צדיק וקם, שעצם היותו צדיק הוא בכך שהוא קם ואינו נשאר מוטל.

• לא להתייאש מנפילה, אלא לראות בה שלב בדרך אל הקימה.
• לזכור שהנשמה טהורה ונאמנה, ותמיד יש דרך לשוב.
• להאמין שה׳ סומך את הנופלים, ולבקש את עזרתו לקום.

מי שאוחז בסוד הנו״ן הופך את נפילותיו למנוף לעלייה. הוא יודע שה׳ סומך לכל הנופלים, ולכן אינו נשבר. בכל פעם שהוא קם, הוא מתקרב יותר אל שער החמישים, אל החירות והדבקות בבוראו.

נון בארמית דג

בלשון ארמית נו״ן פירושו דג, והדגים ניזונים ופרים במים בהסתר מן העין. חכמים ראו בדג סמל לברכה ולפריון שאין בהם עין הרע, ולנשמה השטה בים החיים. הנו״ן, שהיא גם דג וגם נשמה, מלמדת שהנשמה חיה ומתקיימת בעולם הזה כדג במים, ומקורה בעולם עליון ונסתר.

עוד למדו מן הדג שאינו יכול לחיות בלא מים, שאף הנשמה אינה יכולה להתקיים בלא תורה שנמשלה למים. כשם שהדג היוצא מחוץ למים מיד מת, כך אדם הפורש מן התורה כורת את עצמו ממקור חייו. הנו״ן מלמדת אפוא לדבוק בתורה כדג הדבוק במימיו, ובכך הנשמה שבה וקמה מכל נפילה.

סיכום

האות נו״ן, בשתי צורותיה הכפופה והפשוטה, בשמה הרומז לנשמה ולנאמנות, ובמספרה חמישים המבטא חירות, מגלה את סוד הנפילה והקימה. אין נפילה שאין אחריה קימה, ואין ייאוש למי שנשמתו נאמנה לבוראה. מי שהולך בדרך הנו״ן קם תמיד מנפילתו, בבטחון שה׳ סומך לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים.