המילה שחסרה בברכה

יצחק אבינו בירך את יעקב, ומעט אחר כך בירך גם את עשו. העמידו את שתי הברכות זו מול זו וקראו אותן לאט.

ליעקב אמר: "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ, ורב דגן ותירוש" (כז, כח).

לעשו אמר: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל" (כז, לט).

כמעט אותן מילים ממש, טל השמים ושמני הארץ. אלא שבברכת יעקב יש מילה אחת נוספת שאינה בברכת עשו: "האלוקים". בברכתו של עשו אין שם שמים כלל.

ועל המילה הזאת עומד רש"י ושואל: מהו "האלוקים"? ומשיב: בדין. אם ראוי לך, יתן לך, ואם לאו, לא יתן לך. אבל לעשו אמר "משמני הארץ יהיה מושבך", בין צדיק בין רשע יתן לו.

ברכתו של יעקב ניתנה בתנאי, וברכתו של עשו ניתנה בלא תנאי כלל.

ומוסיף שם רש"י דבר נפלא. ממנו למד שלמה המלך כשבנה את בית המקדש וסידר את תפילתו. על ישראל התפלל "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו", לפי מה שראוי לו. ועל הנכרי התפלל "ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי", בין ראוי בין שאינו ראוי, כדי שלא יקרא עליך תגר.

מי שמקבל בלא חשבון, קיבל פעם אחת והלך לו. ומי שמקבל בדין, נמצא בחשבון תמיד, וזה עצמו הקשר שאינו נפסק לעולם.

(רש"י, בראשית כז, כח; מלכים א ח)