מה שנשאר במעטפה

ברכת צדיק אינה מילה טובה שנאמרת כדי לחזק את הלב. יש בה לפעמים מספר מדויק, ובשעה שהיא נאמרת המספר הזה נשמע כמו לעג לעניותו של המבקש.

אברך אחד עלה עם משפחתו מחוץ לארץ והתיישב בדירה קטנה של שלושה חדרים. השנים עברו, המשפחה גדלה בסייעתא דשמיא, והדירה לא הכילה עוד את בניה. הוא בדק ומצא שיש לו אפשרות בנייה, ויכול להוסיף שני חדרים. באותו אברך היו מעורבים שני דברים יחד: שקידה עצומה בתורה ותמימות גמורה בענייני העולם הזה. הוא היה בטוח שהעיסוק עם בעלי מלאכה הוא דבר פשוט.

בירור בקופה הביתית העלה שבמשך השנים הצליח לחסוך מאה ועשרים אלף שקלים. הוא פתח מדריך טלפונים וראה מודעה שהכתובת שבה נראתה לו כמענה לתפילה: בנייה ושיפוצים, מחירים מיוחדים לאברכים. הוא התקשר, ובתוך שעה נחת בביתו אדם בעל זקן ארוך ועיניים בוחנות, שהבין במבט אחד עם מי יש לו עסק.

האיש סקר את העבודה ושאל בעדינות כמה יש בידו. האברך השיב בתמימות שיש לו מאה ועשרים אלף, וביקש שיתחשבו בו. מחיר השוק של שיפוץ כזה לא עלה אז על שמונים אלף. האיש חייך ואמר: על עבודה מורכבת כזו הייתי לוקח מאה שישים אלף, אבל אתה אברך, ולכן אקח ממך רק מאה ועשרים, ובבקשה אל תספר לאף אחד על המחיר המיוחד. האברך התרגש עד דמעות וחיבק אותו על ההנחה הגדולה.

חוזה לא נחתם. בין בני תורה לא עושים חוזה, כך הוסבר לו בנחת. וכן, המחיר הוא למזומן בלבד, ומשלמים הכל מראש, אבל אפשר להשאיר אלף שקלים לסוף. שעתיים אחר כך חזר האברך ובידיו מאה ותשעה עשר אלף שקלים במזומן. האיש הכריז שהוא אינו טורח לספור, שהרי הוא סומך עליו, ובא עם פועל ופטיש ופרץ את הקיר החיצוני של הדירה. אחרי שעה הודיע שהם יורדים להפסקת קפה קצרה ברכב.

הוא לא חזר. הטלפון נותק, וכל הניסיונות להשיג אותו לא העלו דבר. במשטרה אמרו לו שדפוס הפעולה מוכר וכבר היו כאלה לפניו, אך אין ראיות.

המצב היה זה: החסכונות של חיים שלמים אינם, הדירה קטנה כשהיתה, ובחזית הבית פתח פעור לרוח ולשמש. מכל אותו כסף נשארה בידו מעטפה אחת ובה אלף שקלים, אלה שהקבלן הסכים בטובו לדחות לסוף.

עם המעטפה הזו נכנס אל מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. מרן הקשיב ושאל: כמה כסף נשאר לך. השיב: אלף שקלים. אחד הנוכחים העיר שמדובר באברך מתמיד במיוחד. מרן חייך ואמר לו: אתה תשפץ באלף שקל.

באלף שקלים אי אפשר אפילו לסתום את החור שנפרץ. האברך לא שאל שאלות, חזר הביתה והחדיר בבני ביתו שכך יהיה.

כעבור שבוע נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עמד קבלן צעיר שאיש לא הכיר, וסיפר שהוא עובר שם יום יום ורואה את הפתח הפעור. הוא שמע את הסיפור והציע מחיר טוב, ונענה שאין באפשרותם לשלם יותר מאלף שקלים. הוא צחק והלך. בתוך שעה חזר, התיישב מעצמו ואמר: אגיד לכם את האמת. אני חדש בעיר הזאת. במקום מגורי הקודם הייתי קבלן מבוקש, וכאן לא קיבלתי עוד אפילו עבודה אחת, ופרסום בעיתון המקומי לא הועיל. חשבתי על רעיון שיעזור לשנינו: אשפץ את ביתכם באופן הטוב ביותר, וכל מי שיבוא יראה מה אני יודע לעשות. המחיר אלף שקלים, וגם זאת רק כדי שלא יאמרו שעבדתי בחינם.

למחרת עם הנץ החמה הופיע עם צוות, ואחריו שלוש משאיות עמוסות חומרי בנייה. חודש של עבודה, שני חדרים חדשים, ריצוף חדש בכל הדירה וצביעה מלאה, כדי שהדירה תיראה דירה לדוגמה. השווי הכולל למעלה ממאתיים אלף שקלים, והחשבון שהוגש בסוף היה אלף שקלים.

לא נאמר לו שיהיה בסדר. נאמר לו מספר, בדיוק הסכום שנשאר בכיסו, ובאותו סכום ממש נעשה הכל.