עולים ויורדים בו

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". חז"ל נחלקו בזה: חד אמר עולים ויורדים בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב.

ומה זה עולים ויורדים ביעקב? אומרת הגמרא: עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה, ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה, ובקשו לסכנו. דמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד. המלאכים עלו למעלה וראו אותו שם. ירדו למטה, ומצאו אותו ישן. ומיד באו לקטרג עליו, לסכן את חייו.

ריבונו של עולם! מה יש לקטרג על יעקב אבינו? ארבע עשרה שנה ישב בבית המדרש של שם ועבר ולא שכב לישון בלילה. ועכשיו, כשהוא ישן על אבנים, בדרך, אומרים לו: אתה, שדמותך בכיסא הכבוד, ישן? לפי המדרגה שלו, השינה הזאת נחשבה ירידה.

ואם על שינה של צדיק כזה באו לקטרג, מה נגיד אנחנו? כמה רגעים הולכים לאיבוד ביום, כמה דקות שלא ניצלנו. ואת הרגע שעבר אי אפשר להחזיר. "מעוות לא יוכל לתקן".

ומה הציל אותו? "והנה ה' נצב עליו". אמרו חז"ל משל: בן מלכים שהיה ישן בעריסה, והיו זבובים שוכנים עליו. באה המטפלת שלו ושחה עליו, והזבובים ברחו. למה דווקא "שחה"? כי כשאדם נופל, הקדוש ברוך הוא כביכול יורד אליו, מתכופף אליו, כדי לשמור עליו. וכך אמר ליעקב לפני שירד למצרים: "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה".

ולמה ירידה מסוכנת כל כך? כי כשאדם נופל, כל כוחות הרע עושים הכול שיישאר למטה. יושבים עליו, שלא יקום. לכן ברגע שאדם נופל, צריך לבקש סייעתא דשמיא ולעלות מיד.

ותראו עוד דבר בפרשה. יעקב אבינו הגיע לחרן, ואמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו, ואני לא התפללתי? נתן דעתו לחזור. ואמרה הגמרא: כיוון שנתן דעתו לחזור, קפצה לו הארץ. השמש שקעה לפני זמנה, הדרך התקצרה. כל הטבע השתנה. מתי? ברגע שנתן את הלב.

אצלנו יום עולים, יום יורדים. אבל צריך לדעת: הכול מתחיל בלב. בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו. צריך לרצות, צריך להתפלל, צריך לבכות לקדוש ברוך הוא: אני רוצה ללמוד, אני רוצה להיות אדם שלם. וברגע שנותנים את הלב, הארץ קופצת.