אחד משתבח בשני

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט).

אור החיים הקדוש מבאר שרמז הכתוב על עיקר תולדותיהם של הצדיקים, שהם מצוות ומעשים טובים, והודיענו הכתוב "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", שמעשיו וצדקותיו של יצחק היו דומים לצדקותיו של אביו אברהם.

ישנם בני אדם שכששואלים אותם "מי אתה ומה מעשיך, איך אתה בתורה, בתפילה, ביראה ובמצוות?", הם עונים: "ברוך ה', אני צם בכיפור ואוכל מצות בפסח, ובשמחת תורה אני רוקד עם הספר תורה". הוא חוכך בדעתו, מחפש ומגרד למצוא כמה מצוות שהוא שומר במשך מעגל השנה. אך הוא ממשיך ואומר: "אבל אבא שלי היה מסורתי, כל שבת היה הולך לבית הכנסת, וסבא שלי היה רב חשוב ותלמיד חכם מופלג, ואביו של סבי היה מקובל גדול". מצוין, יפה מאוד, אבל מה איתך? "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד). להשתבח באביו ובסבו הוא יכול, אך בעצמו אין לו במה להשתבח, הבור ריק, ללא תורה וללא יראה.

בנוהג שבעולם, כשמגיע אדם למקום שאין מכירים אותו ושואלים אותו מיהו, אם אדם חשוב הוא, עונה "אני פלוני". אולם אם אינו חשוב ויש לו אבא גאון וצדיק, הוא עונה "אני בנו של פלוני". ופעמים ההפך, האדם עצמו אינו חשוב אך בנו מיוחד במינו, גאון וצדיק, ולכן יאמר "אני אביו של פלוני". נמצא שפעמים הבן משתבח בכבודו של האב, ופעמים האב משתבח בכבודו של הבן.

ואומרת לנו התורה הקדושה "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק": כשיצחק היה הולך למקום שאין מכירים אותו היה אומר, אני בנו של אברהם אבינו, האיש הגדול בענקים (בראשית רבה יד, ו), וגם אברהם אבינו, כשהיה הולך למקום שאין מכירים אותו, היה משתבח בבנו יצחק ואומר, אני אביו של יצחק נאזר בגבורה שנעקד על גבי המזבח.

נמצא שיצחק השתבח באברהם אביו ואברהם השתבח ביצחק בנו, ומכאן ילמד האדם מוסר השכל, שכל ימיו ישתדל להרבות בתורה ובמצוות ולהתנהג בדרך ארץ ובמידות טובות, כדי שלא לבייש את אבותיו, וכן האבות לא יביישו את הבנים, אלא אחד ישתבח בשני, "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהילים קמה, ד).