עלייה לקבר ותפילה בבית הקברות — כיצד מתפללים נכון

נהגו ישראל לעלות לקברי ההורים והצדיקים, בפרט ביום היארצייט, בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, ובעת צרה. עלייה זו, כשהיא נעשית כראוי, יש בה התעוררות הלב לתשובה ותפילה. אך יש בה גם דקויות הלכתיות חשובות, שלא ייכשל אדם בדבר איסור. נבאר את עיקרי הדברים מתוך רגישות לנושא.

אל מי פונים בתפילה

זהו עיקר גדול שיש להבהירו: התפילה כולה אל הקב"ה לבדו. אסור להתפלל אל המתים ולבקש מהם דבר, שזה קרוב מאוד לאיסור חמור של פנייה למתים. כל בקשותינו מופנות אל הבורא יתברך בלבד, שהוא לבדו שומע תפילה ומושיע. הבא לקבר מתפלל אל ה' שיקבל תפילתו, ומבקש רחמים על עצמו ועל הכלל.

בקשת הנפטר כמליץ יושר

מנהג מקובל לבקש שהנפטר יהיה מליץ יושר ויעורר רחמים על המתפלל. בזה נחלקו הדעות והדרכים: יש המתירים לפנות אל הנפטר ולבקש ממנו שיעורר רחמים לפני הקב"ה, ויש המחמירים שלא לפנות אל הנפטר כלל, אלא לבקש מה' שבזכות הנפטר יושיע. הדרך הזהירה והמהודרת היא לפנות אל ה' בלבד, ולומר שבזכות הצדיק או בזכות ההורה יושיע. מי שרוצה לדעת כיצד לנהוג למעשה — ישאל רב.

מה אומרים בקבר

• פרקי תהילים, ובמיוחד אותם שנהגו בהם.
• תפילות שנתקנו לעלייה לקבר, המופיעות בסידורים.
• יש הנוהגים לומר פרקי משנה לעילוי הנשמה.
• אמירת "א-ל מלא רחמים" — תפילת ההשכבה — לעילוי הנשמה.

זהירות באיסורי בית הקברות

בית הקברות מקום שיש בו דינים מיוחדים. אסור לנהוג בו קלות ראש, לאכול ולשתות, או לעשות בו צרכיו. כן יש איסור של "לועג לרש" — שהמקיים מצווה לעיני המתים, כגון המתפלל בתפילין או אומר פסוקים בריש גלי בתוך ארבע אמות של הקבר, נראה כמתגאה במצוותיו לפני מי שאינו יכול עוד לקיימן. לכן יש להתרחק מעט מן הקבר באמירת דברים אלו, או לכסות את התפילין. בעניין זה יש פרטים, וראוי לברר.

תדירות העלייה

אין ראוי להרבות יותר מדי בעלייה לקבר ולהפוך זאת להרגל תמידי, שלא יבוא האדם להפנות לבו אל המת במקום אל החיים ואל הבורא. נהגו לעלות בעתים הקבועות — יארצייט, ימי הרחמים והסליחות, ובעת צרה. העיקר שהעלייה תעורר את הלב למעשים טובים ולתשובה, ולא תהפוך למנהג ריק.

הנחת אבן על המצבה

נהגו רבים להניח אבן קטנה על המצבה בצאתם מן הקבר. אין זה דין, אלא מנהג שטעמו לסמן כבוד ושהיו כאן בני אדם שזכרו את הנפטר. אין בזה כל איסור, ומי שאינו נוהג כן אין בכך פגם.

סוף דבר: עלייה לקבר היא הזדמנות יקרה להתעוררות הלב ולתפילה, ובלבד שתיעשה בטהרה — תוך פנייה אל ה' לבדו, וזהירות מאיסורי המקום. מתוך כך תהיה העלייה לזכות הנפטר ולמתפלל כאחד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.