חנוכה — המדריך המלא: מקור החג, דיני הדלקת הנרות ומנהגים

חנוכה הוא חג של אור ושל הודאה. במשך שמונה ימים, מכ״ה בכסלו ועד ב׳ או ג׳ בטבת, אנו מדליקים נרות בכל ערב, מוסיפים בהלל ובהודאה, ומפרסמים את הנס שעשה הקב״ה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. במדריך זה ריכזנו את עיקרי הדינים והמנהגים, על פי הגמרא והשולחן ערוך ונושאי כליו.

מקור החג: מאי חנוכה?

הגמרא במסכת שבת (כא ע״ב) שואלת: "מאי חנוכה?" ומשיבה: כשנכנסו היוונים להיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה.

הרמב״ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג) מתאר את רקע הנס: בבית שני גזרו מלכי יוון גזרות על ישראל, ביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וחזרה מלכות לישראל יותר ממאתיים שנה עד החורבן השני.

מתי מדליקים?

זמן ההדלקה הוא בתחילת הלילה. נחלקו הפוסקים אם מדליקים בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים (שולחן ערוך אורח חיים תרעב, א ובמשנה ברורה שם), וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו וכפי שהורו לו רבותיו. צריך שיהיה בנרות שמן כדי שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.

מי שלא הדליק בתחילת הלילה — מדליק כל זמן שבני הבית ערים (שם, תרעב, ב). אם כבר ישנים כולם, יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג.

כמה נרות מדליקים?

מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית בכל לילה, אלא שכל ישראל נוהגים כ"מהדרין מן המהדרין": בלילה הראשון מדליקים נר אחד, ובכל לילה מוסיפים נר אחד, עד שבלילה השמיני מדליקים שמונה נרות — כשיטת בית הלל (שבת כא ע״ב), שמעלין בקודש ואין מורידין.

מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בחנוכייה משלו (רמ״א תרעא, ב), ומנהג הספרדים שבעל הבית מדליק אחד לכל בני הבית (שולחן ערוך שם). בנוסף לנרות המצווה מדליקים נר נוסף — ה"שמש" — כדי שלא ישתמשו לאורם של נרות המצווה.

סדר ההדלקה והברכות

בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות: "להדליק נר חנוכה" (ויש הנוהגים לומר "נר של חנוכה"), "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו". בשאר הלילות מברכים שתי ברכות בלבד, בלי שהחיינו (שולחן ערוך תרעו, א).

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימני. בכל לילה מוסיפים נר משמאל לקודם, ומתחילים להדליק מן הנר שנוסף — כלומר משמאל לימין (שם, תרעו, ה ברמ״א). לאחר ההדלקה אומרים "הנרות הללו", ויש הנוהגים לומר "מעוז צור".

היכן מדליקים?

מצווה להניח את נר חנוכה על פתח הבית הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל (שולחן ערוך תרעא, ה–ז). המקום הנכון הוא למטה מעשרה טפחים, ולא יותר מעשרים אמה.

הדר בקומה גבוהה או שאין לו אפשרות להדליק בפתח הפונה לרשות הרבים — נוהגים להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש הנוהגים להדליק על פתח הבית מבפנים. בכל מקרה כזה כדאי לברר עם מורה הוראה כיצד לנהוג לפי מבנה הבית.

ערב שבת ומוצאי שבת

בערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת, ומקפידים לתת בהם שמן או נרות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (משנה ברורה תרעט). לכן משתמשים בנרות גדולים יותר מהרגיל.

במוצאי שבת יש מנהגים שונים אם מדליקים נר חנוכה קודם ההבדלה או אחריה (שולחן ערוך וברמ״א תרפא, ב), וכל אחד ינהג כמנהגו.

הלל, על הניסים ותפילות החג

בכל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל בברכה (שולחן ערוך תרפג), ומוסיפים "על הניסים" בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון. אין אומרים תחנון כל ימי החג. בכל יום קוראים בתורה מקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא.

מלאכה בזמן שהנרות דולקים

נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, כחצי שעה (שולחן ערוך תרע, א ובמשנה ברורה שם) — לפי שהנס נעשה על ידי אישה, יהודית, ובזכותה ניצלו ישראל.

מנהגי החג

• מאכלים בשמן — סופגניות ולביבות, זכר לנס פך השמן.
• מאכלי חלב — יש הנוהגים לאכול מאכלי חלב זכר למעשה יהודית.
• סביבון — משחק הילדים המסורתי, ועליו האותיות נ-ג-ה-פ (״נס גדול היה פה״) בארץ ישראל.
• תוספת בצדקה — רבים נוהגים להרבות בצדקה בימי החנוכה, ובפרט לתמוך בלומדי תורה.

אור שמאיר את הבית

חז״ל אמרו שנר חנוכה מצוה חביבה היא מאוד (רמב״ם הלכות חנוכה ד, יב), וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. יהי רצון שאור הנרות יאיר את בתינו ואת לבבותינו, ונזכה במהרה לראות בהדלקת המנורה בבית המקדש.

המידע במדריך הוא להעשרה ולהיכרות עם עיקרי הדינים. לשאלות מעשיות — יש לפנות למורה הוראה.