סגולת עניית "אמן יהא שמיה רבא" בכוונה

עניית „אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא” שבקדיש היא מן העניות הגדולות ביותר במעלתן שקבעו חז״ל. אין זו סגולה שנתחדשה מאוחר, אלא דבר מפורש בגמרא, שהעונה אותו בכל כוחו ובכוונה שלמה זוכה למעלות עצומות — קריעת גזר דינו, ביטול עוונות, וחלק לעולם הבא. זוהי אבן יסוד בעבודת ה׳ הפשוטה שכל אדם יכול לזכות בה.

מקור המעלה בגמרא

אמרו במסכת שבת (קי״ט:): „כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו — קורעין לו גזר דינו”. ובגמרא שם אף הובא שאפילו יש בו שמץ עבודה זרה, מוחלין לו. עוד אמרו: „בכל כוחו — אין כוחו אלא כוונתו”, כלומר עיקר ה„כוח” הוא ריכוז המחשבה וכוונת הלב, ולא רק הרמת הקול. במסכת ברכות (נ״ז.) מובא בין הדברים המנחילים לאדם חלק לעולם הבא, ובמדרשים האריכו במעלת עניה זו כפתיחת שערי גן עדן.

מהו „יהא שמיה רבא”

משמעות הנוסח היא קבלת מלכות שמים והמלכת שם ה׳ הגדול לעולם ולעולמי עולמים. אמרו חז״ל שהוא כעין תרגום הפסוק „יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ”, ובזוהר ובראשונים מבואר שבעניה זו האדם ממליך את הבורא בכל העולמות. משום גודל העניין נכתב הקדיש בלשון ארמית, וכפי שאמרו חז״ל טעמים לכך, שלא יתקנאו בו המלאכים.

עוצם השכר

חז״ל והפוסקים מנו מעלות רבות בעניה זו:

• קריעת גזר דין: כמפורש בשבת קי״ט:, שנקרע גזר דינו של אדם של שבעים שנה.
• מחילת עוונות: אמרו שאף מי שיש בו נטייה לעבודה זרה מוחלין לו על ידי עניה זו בכוונה.
• חלק לעולם הבא: העונה בכל כוחו זוכה לחיי העולם הבא.
• ביטול הקטרוג: בעת עניית הציבור „אמן יהא שמיה רבא”, הקב״ה מתמלא רחמים ונזכר בישראל, כמובא בדברי חז״ל על בתי כנסיות ובתי מדרשות.

„בכל כוחו” — הכוונה יותר מן הקול

אף שיש שדקדקו להרים מעט את הקול בעניה זו לעוררות, ביארו חז״ל שעיקר ה„כוח” הוא הכוונה. הפוסקים הזהירו שלא לצעוק בקול פרוע שאינו דרך כבוד, אלא לכוון את הלב במלוא הריכוז אל משמעות המילים — המלכת הבורא לעד. מי שעונה במחשבה מפוזרת ובלב ריק, אף שהרים קולו, לא קיים את עיקר „בכל כוחו”.

פרטי ההנהגה המעשית

• הפסקה עד „לעלמי עלמיא”: כתבו הפוסקים שעיקר העניה שקורעין עליה גזר דין היא עד „לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”, ויש שמכוונים עד „דאמירן בעלמא”.
• עצימת עיניים או ריכוז: טוב לכוון בכל כוחו במשמעות ההמלכה, ויש שנוהגים לעצום עיניהם לריכוז.
• לענות עם הציבור: יש להשתדל לענות יחד עם הקהל בכוח אחד.
• שלא לדבר בקדיש: אסור להפסיק בדברים בטלים בשעת הקדיש, וחובה להאזין ולענות.
• לרוץ לשמוע קדיש: אמרו חז״ל שראוי לרוץ כדי לזכות בעניה זו, כמעלת הרץ לדבר מצווה.

מן העניה אל קבלת המלכות

סגולה זו אינה קמע אלא עבודת לב טהורה. בכל פעם שיהודי עונה „אמן יהא שמיה רבא” בכוונה, הוא ממליך מחדש את בוראו על העולם ומצטרף אל שבח כל ישראל. ההרגל לענות בכוונה בכל קדיש שביום מרומם את האדם, מקבע בו את מלכות שמים, ופותח עליו שערי רחמים ומחילה בלא כל טורח מיוחד — רק בכוונת הלב.

סיכום

עניית „אמן יהא שמיה רבא” בכל כוחו ובכוונתו היא מן הסגולות הגדולות והמפורשות בחז״ל: קורעת גזר דין, מוחלת עוונות ומזכה בעולם הבא. עיקרה בכוונת הלב להמליך את הבורא, לא בעוצמת הקול בלבד. כל יהודי, בכל מקום, יכול לזכות בה מספר פעמים ביום — ובכך להמליך את שם ה׳ הגדול ולפתוח על עצמו שערי ברכה ורחמים.