ליקוטי עצות לחיים

עצות לשלום בית

"שבתי בבית ה' כל ימי חיי" והקשו – וכי  אפשר להיות בבית ה' כל החיים? אלא אדם שעושה את ביתו בית משכן לה' – שם יתקיים בו הפסוק. כלומר, אדם יכול להפוך את ביתו לבית המקדש ולהשראת השכינה אם יתנהג בקדושה ובנקיות, ידבר עם אנשי ביתו בנחת וישמח את אשתו. (באמת ראינו שיש דמיון בין השניים – מנורה-נרות שבת, לחם הפנים=חלות, קודש הקודשים – חדר ההורים, מטבחיים/מטבח, העזרה-סלון, רחיצת הכיור=מקלחת וכו'. וכן האדם הלבוש כבן מלך הרי הוא ככהן גדול). אדם לא יכול להיות שלם ללא האישה. וכשנושאה – מתברך ב12 ברכות עליונות. ובאבות דרבי נתן מובא [כח]: כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו משים שלום בכל העולם כולו!

לתת ללא תנאי: 

רק ברגע שהאדם יהיה כמו השמש שמאירה לעולם – יחפש לתת את האהבה מבלי תנאי ותמורה, רק אז הוא באמת יוכל לחוות את העונג האמיתי שבאהבה. הרב דסלר היה אומר לזוגות הטריים: "היזהרו יקירים! שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו, אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכאן והלאה".. (בתורת הסוד מובא שהגבר הוא הוא המשפיע [ולא מקבל – כבוד הנאה וכו'], והאישה היא השכינה [המראה/ההשתקפות – קשוט עצמך] שאין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מבעלה.

לתת לא חייב להתבטא בעניין כספי. נתינה היא נתינת ערך והערכה לשני (מומלץ מאוד לעשות מחברת של נקודות טובות של בן הזוג, באופי ובמעשים שעשה עבורי – מקרב מאוד את הקשר!).

לתת את עצמי – את הזמן שלי, את היחס והנוכחות שלי (במאת האחוזים).

ישנה בדיחה מצחיקה [ועצובה] על אישה אחת ביום הולדתה שהייתה עצובה. מה קרה? בעלה שכח שהיום יום הולדתה, והוא אינו מתייחס אליה כלל, מסכנה.. אמרה לה חברתה שיום ההולדת הוא עת רצון וכדאי לה להתפלל לבורא ולבקש ממנו שבעלה יתחיל להתייחס אליה כראוי. שמעה האישה לחברתה ובלילה לפני השינה הדליקה נר לכבוד הצדיק והתחננה 'יהי רצון שבעלי יתייחס אליי, יחשוב רק עליי, יתעניין רק בי ולא יסיר את מבטו ממני'. כשקמה בבוקר נעשה לה נס! היא הפכה לאייפון!

כלל שני – תִּלמדו את בן הזוג. מה מפריע לשני ולהימנע ממנו, מה הוא אוהב - ולעשות אותו (בתדירויות גבוהות [היזכרו בתחילת הקשר]. אפשר גם להפתיע אותו מדי פעם ובכך לשבור את השגרה). היו רגישים לבן הזוג (במיוחד האישה – מתוך שדמעתה מצויה, הונאתה קרובה לבוא). דע את האוהב – האישה בטבעה מרגישה מחויבות לתפקידי הבית לעומת הגבר שמרגיש שהוא על תקן של מתנדב. להבין את הראש, ולא להתעצבן ולפרש [או לשפוט] את השני כמזלזל וכו'. ברגע שתהיה הבנה מלאה – תהיה אהבה מלאה!

האישה סובלת את צער העיבור, הלידה וגידול הבנים ולכן היא מתעצבנת לעיתים, ולכן צריך לדעת להבליג המון, גם אם היא דיברה בצורה לא יפה – שהרי האישה רוצה רק בטובתך, ואם היא אמרה משהו סימן שכואב לה (ויש משהו מאחורי המילים.. אגב היא מכפרת לך במקום לקבל יסורים קשים אחרים הש"י). הבן איש חי מביא בשם הארי"זל הקדוש שאשתך באה לעולם הזה וסובלת רק בשביל לתקן את הגלגול הנוכחי שלך. תעריך אותה!  (היא הזיווג שלך ורק איתה אתה תגיע לשלמות האמתית שלך)

כלל שלישי [מודל הרמזור] – תהיו אתם המנהלים של הקונפליקט ולא שהוא ינהל אתכם, וזאת ע"י שתגידו לשני בבהירות שתכלית השיחה הזאת נועדה לחבר ולא להפך (אנחנו באותה סירה ולכן אין לזרוק פצצה לתוכה). הקשיבו לו בעזרת שפת גוף שמשדרת הקשבה (ידיים מורכנות, הנהוני ראש, פנים מול פנים תוך כדי שמירה על קשר עין). לאחר שבן הזוג סיים את דבריו לשאול 'האם יש לך מה להוסיף עוד בנידון?'. השלב הבא נקרא 'שיקוף' – לחזור בתמצות על דברי השני כדי לאשר את הבנתנו בדבר (בכך הוא גם מתרצה מאוד. במיוחד אם נאמת את אחד מדבריו). הזדהו איתו – עם הרגש/הצער שלו וכו'. זכרו, אתם לא חייבים להסכים איתו (למרות שאם הגבר 'ירה לעצמו ברגל' ויפליל את עצמו במקום לנסות להצטדק ולהתגונן, בכך הוא יוכל לסיים את הוויכוח במהירות).

במידה ואנחנו באמת ה'אשמים' ורוצים לרצות ולפייס את השני, חשוב לשמור על טונים עדינים, לקחת אחריות ולהביע חרטה אמתית (אני ממש מצטער ואוכל את עצמי בגלל זה, התנהגתי בצורה ממש לא טובה; לא יודע מה חשבתי לעצמי. את כל כך התנהגת טוב אלי ואני .. וכו')

חשוב לא לצאת מהבית לפני שמתפייסים – יש מנגנון 'השוואתי' גדול יותר אשר 'מרשיע' את הבן/ת זוג לעומת אחרים שרואים בחוץ (ודי למבין)...  ולכן אם אין זמן מחמת עיסוקים דחופים וכדומה, חשוב לקבוע זמן לדבר ולהגיד "חשוב לי שנשב על זה בסוף היום ונסדר את הדברים". בכך הצד השני ידע שהדבר הולך להתקן היום (מומלץ לשבת באווירה נינוחה על כוס קפה ולנהל שיחה מכבדת ובוגרת).

במידה ורוצים לתת ביקורת חשוב לזכור שכל ביקורת מרחיקה. ככל שהאדם מקורב יותר הצורך לבקרו גדול יותר. במידה והחלטנו לבקר – אין לעשות זאת באופן ספונטני בשלוף (אלא לבוא בטיימינג נכון). צריך לדעת איך להעביר את זה במינימום מילים ו'לעטוף' את ההערה במחמאות שבאות באותה הקונוטציה (ניתן גם לתת לשני להיות ה'היועץ החכם שמדריך' ולשאול אותו 'מה אתה היית עושה במקרה כזה וכזה'). כאשר רוצים להניע את השותף לפעולה חשוב לעשות זאת מתוך עידוד על נקודות טובות שבו או לומר לו 'הייתי שמח ש..' (כגון 'הייתי ממש שמח/ה אם היית מתקן את הארון, קטן עליך'. ולא להניע לפעולה בכך שאראה לו שאני מאוכזב ממנו). אין (ואפילו אסור) לבוא בגישה מאשימה – כי בכך לא נשיג כי אם התנגדות, אם הרגשנו שהוא/היא פגעה בנו אפשר לומר 'הרגשתי פגוע' וכל כיוצא בזה.

כלל רביעי – להקפיד ולהשקיע בזמן איכות. לחלק אותו לזמן איכות יומי/ שבועי (יציאה)- חודשי/ שנתי (טיול או מלון וכו'). את זמן האיכות לא עושים בחדר השינה, חשוב להקפיד את הכללים שהוזכרו למעלה (פייס טו פייס בלי הסחי דעת, הנהון בראש, גוף פתוח להקשבה). לתת נוכחות מלאה והרגשה שיש את כל הזמן בעולם בשבילך, מומלץ אפילו לשים את המכשירים הסלולאריים על מצב טיסה.

במידה והבעל צריך לעשות משהו דחוף קודם, מומלץ לומר: יש משהו שמטריד אותי. אני מאוד רוצה להקשיב לך ולתת לך את מלא תשומת ליבי. אסיים את הדבר ואהיה איתך בקשב מלא.

אפשר לעשות פעם בשבוע תחביבים יחד – לשחק / ללמוד משהו ביחד / לאפות. בקיצור –היו יצירתיים (כדאי: למצוא משהו משותף - מחבר מאוד. וכן להיזכר [ולדבר] ברגעים יפים ביחד במיוחד מתחילת הקשר..).

כלל חמישי: 'לירות' פרגונים ומחמאות בלי גבול. כל אישה חייבת כבוד (ומשם נמשכת פרנסתו. זוהר), חיזורים ומחמאות (אשתי עטרת ראשי, מה הייתי עושה בלעדייך). כדאי להשתדל לתת יותר דגש על האופי ועל המעשים וכן לשים לב לפרטים הקטנים שהשני עשה. כשמקבלים מחמאה חשוב שהצד השני יאדיר אותה ויגיד לדוג' "וואו ממש כיף לי לשמוע" – בכך מדרבנים אותו לרצות להחמיא עוד.

ככל שנקפיד על זמן האיכות והמחמאות (ובכלל בכל מה שנאמר כאן) - נעצים את הזוגיות שלנו ונזכה לחיים שמחים בריאים [מחקרים] ומאושרים (במיוחד אם הזוג חי בשיתופיות מלאה ברגש).

כלל שישי: לתת אמון ולהאמין בבן הזוג - הוא מסוגל להשתנות מהקצה אל הקצה - סבלנות!. להחזיק תמונה עתידית שלו בראש (ר"ע ורחל. ממש כמו בעולם הטיפול שאדם מדמיין את עצמו בעתיד בתור מוצלח, בריא וכו'. ובטח לא להחזיק בראש תמונות שקריות של אהבות זרות שאנו מדמיינים שיש בחוץ). לא להפסיק לדרבן אותו ולהוות עבורו חממה לצמיחה (וכמובן שלא ללחוץ עליו את השינוי ולהתייאש ממנו). להיות נאמנים בכל מצב - העיקר הוא 'בכל ביתי נאמן הוא' (תיקון אדם וחווה. השם מזמן לך נפרדות ואתה מאחד), לבחור ב'ביחד' בכל יום מחדש ולהילחם על האחדות.

עצות וכללים לחינוך ילדים:

אהבה –

 ילד שאוהבים אותו ללא תנאי ושיש לו מקום שמקבל, מבין ומכיל - הוא לעולם לא יעזוב את אותו המקום. עלינו לתת לו תחושה של בטחון, שיש מישהו מאחוריו שמבין את רגשותיו, מצוקותיו ומהווה אוזן קשבת לשיתוף או לייעוץ בכל עניין. (ההבנה באה בעקבות חוויה דומה כמו זה שגם אני הייתי ילד ועשיתי דברים והייתי רוצה שיבינו אותי ולא ישפטו או יענישו אותי)

שאני אוהב אני לא שופט את התנהגותו ה'חיצונית' שנתונה לשינוי, אלא אני אוהב את הנשמה האלקית שהופקדה אצלי, ואני אכבד אותה ואת רצונה (גם אם אינני מסכים למלאותה. ואתן סיבה מוצדקת במקרים מסוימים מדוע לא הסכמתי. והעצה היעילה היא להראות להם שיש להם רצון חזק יותר בכך שישמעו לנו).

ישנו מעשה מהבעל שם טוב, שפעם אחד היה אדם כשר שיצא בנו לתרבות רעה וציווה הבעש"ט לאביו לאהוב אותו ביותר - ומחמת זה חזר למוטב [אמרי פנחס פא]. (גם לבורא יש ילדים שלא שבו הביתה/אישה והוא אוהבם ללא תנאי(

זמן איכות –

 בשביל תוצאות צריך להשקיע. ההשקעה הטובה ביותר היא לקבוע זמן שהוא רק שלנו [כל פעם עם ילד אחר] בו אהיה במלוא תשומת הלב (ובלי הסחים), אתעניין בעיסוקיו ותחביביו ואראה רצון וחשיבות לקשר. טוב להזכיר לילד שהוא חשוב לנו ושהידיים שלנו פתוחות בפניו תמיד – לדאגה לכל הצטרכות ולפנייה בכל סיטואציה. אין דבר יותר כיף מלהיות אדריכל של הבית ולעצב את דור העתיק – לטפח מישהו אחר!

בזמן האיכות אפשר גם לעשות דבר שהילד אוהב ורוצה מאוד לעשות. המבוגר יכול להתחבר לילד שבתוכו ולתת גם לו ביטוי (לגלות מחדש את ההרפתקן, החוקר והמתפעל שבי – דבר שמבריא ומשחרר ביותר). *ישנם סוגי משחקים שגורמים לפורקן של מספר כחות בנפש [כגון שליטה, תסכול]

אם האבא רוצה לגרום לבן שלו לאהוב את התורה הוא יצטרך לגרום לו ליהנות מהלימוד וע"י כך תיווצר התניה חיובית (כמובן גם להסביר לו את הערך העצום שלו ושל לימוד התורה – שכל המלאכים מקשיבים לקולו). החינוך האמיתי הוא לא 'להפעיל' את הילד אלא לגרום לו לרצות לעשות טוב מעצמו ע"י שמסבירים לו שזה טובתו. וכן ע"י סיפורי צדיקים (שבזכות מעשים כאלה וכאלה זכו לכך וכך. הילד הוא טוב מטבעו, ורוצה לעשות טוב להוריו. וכן הוא סקרן מטבעו ואוהב לגלות דברים חדשים).

כדאי מאוד גם ללמד אותו על יסודות האמונה, להתפעל אתו על נפלאות הבריאה – והכל בדרך של המחשה! 

מחמאות –

 תתבונן על הנקודות/התנהגויות הטובות שבו ותשגר אליו דיבורים טובים - מה שיוביל להאדרה של בטחונו העצמי ויגרום לו לרצות לעשות עוד טוב. חשוב להגיד לו שאוהבים אותו ומאמינים ביכולותיו.

תזכרו - עידוד משפיע יותר מעונש. ציון לשבח או פרס פועל יותר מאיומים [עלי שור. עונש לפעמים יוצר רק הרחקה והחמרה]. ישנו אפקט שנקרא פיגמליון – כאשר ישנה ציפייה גבוה של מורה כלפי תלמיד עקב מידע שקיבל שהתלמיד הוא ברמה גבוהה (אע"פ שהוא ההפך הגמור) – התלמיד באמת נוטה להגשים את הציפייה הזאת

קדושה –

 רבי נחמן כותב (ל"מ קמ"א) שכאשר אדם עושה תשובה על פגם היסוד, בניו [זרעו] מרגישים זאת היכן שנמצאים וחוזרים גם הם בתשובה כפי מידת התיקון שעשה. וידוע ששאלו את רבי עובדיה יוסף זצ"ל היאך זכה שבניו תלמידי חכמים גדולים, וענה ששמירת העיניים היתרה שהייתה לו זיכתה אותו בכך. (בזוהר האריך בעניין ההתקדשות בשעת הזיווג אשר יכולה למשוך נשמה קדושה לילד. ניתן לעיין ב'אגרת הקודש' לרמב"ן).

התמודדות – 

תן לו לחוות ולהתמודד לפעמים לבד, כישלונות הם הלמידה של החיים [כשל אותיות שכל. חקר המח]. גם ילד שנכשל - חשוב לשדר לו שזה בסדר ושהוא עדיין טוב. תן לו נתיב שמתאים לו (תפקיד, קבלת החלטות, שיתופיות בבית וכו'). במקום להגיד 'לא', תגיד לו מתי כן.

אם בחרנו להעניש (באופנים מסוימים בלבד) כי לא מצאנו (איתו) דרך אחרת לתיקון המעשה – חשוב ליידע אותו שהכל נובע מאהבה ואכפתיות (שאנחנו בצד שלו ושהוא ירוויח אם ישמע לנו). אם בחרנו להעיר (צריך לדעת כמה ומתי) – מגנים את המעשה ולא את הילד [העושה]. הרב שטיינמן היה אומר: "אין ילד רע יש ילד שעושים אותו רע". חשוב לגלות הבנה (להכנס לנעליו) ולא להוציא עליו את הכעס האישי שלי. לפעמים ילד שעשה קונדס (שהרי הוא ילד!) וגרם לנזק כספי – אם אביו יבזה אותו הדבר יכול להזיק שבעתיים! (הנזק שיצטרך לשלם לפסיכולוגים אח"כ. והחכם עיניו בראשו ימנע כל דבר שיכול לגרות את הבן לכך..)

דוגמא אישית –

 החינוך הכי טוב הוא דוגמה אישית של ההורה, אותו הבן מחקה. הורים סמכותיים שמתנהגים ביושרה [ובקיום הבטחות] ובנחת [כלפי כל אדם – גם בכביש] יזכו לרוות נחת מילדיהם. (וכן להראות דוגמה אישית בלימוד התורה והמצוות בשמחה ובייקור של תלמידי חכמים).

ילד שרואה אבא שמכיר טובה לכל אדם (ולאשתו) לומד ממנו הכרת תודה!

סבלנות – 

ילדים מטבעם הם שובבים וזה בסדר, אל לנו למנוע אותם מכך אלא לספק להם מרחב בו יוכלו להוציא את האנרגיות שלהם.

הילדים מוציאים מאתנו כחות נפש גדולים ובעיקר סבלנות – המידה שבזכותה מתמודדים עם אתגרי החיים בהצלחה!. גם כשלא רואים תוצאות מיד - ידעו נאמנה שעם התמדה וסבלנות יזכו שיתקיים בהם הפסוק "הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו". (האור החיים הקדוש הבטיח: "חכמי הקבלה גילו לנו, שלא ידח ממנו נידח מכל ניצוצי הקדושה, וכולן לבסוף יזכו למקום שממנו באו, והגם שיריע איש ישראל, אף יצריח נפשו, סוף כל סוף יחזור לשרשו". לכן חשוב לסמוך על הבורא ולהישאר רגועים!).

שלום בית – 

כשיש שלום בבית והילד רואה הורים יציבים שפועלים מתוך אהבה וכבוד הדדי (ובשיח מתורבת) –נעשה אותו ילד חזק ובריא בנפשו. לעולם אין 'לריב' מול הילדים [דבר הפוצע את נפשם], ואם כבר נעשה - חובה להתפייס מולם. לפעמים לשבת לסדר את ה'ויכוחים' על כוס קפה, יכול לפתור בעיות גדולות..

תפילה – מסופר שהחפץ חיים העיד שזכה לכל הגדולה בזכות הדמעות שהוזילו עליו בתהילים שיזכה להיות צדיק (וכן חשוב להתפלל מבעוד מועד שיזכה להתחבר לאנשים טובים). ובכלל, אין עצה טובה יותר מתפילה!

במקרה של נשירה ניתן למצוא אדם ירא שמים שיתחבר אליו בדרך עקיפה מבלי שידע ששלחוהו, ולהקפיד  בברכת 'השיבנו' שבתפילה, קודם שחותם 'ברוך' להוסיף: ''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתחתור חתירה תחת כסא כבודך, להחזיר בתשובה שלימה לכל פושעי עמך בית ישראל, ובכללם תחזיר בתשובה שלימה את פלוני בן פלוני, כי ימנך פשוטה לקבל שבים" (נוסח זה נתן הארי"זל לאחד שבנו יצא לתרבות רעה ולאחר שהקפיד לאומרו 40 יום – חזר אותו הבן בתשובה). 

עצות להשיב את בני ישראל לאביהם שבשמיים

▪︎ כף זכות / סנגוריה -

רבי נחמן כותב בתורה רפ"ב שע"י שמוצאים באדם (אפילו הכי רשע) נקודות טובות, ע"י זה מחזירו למוטב

טוב לצייר אותו בדמות העתידית הטהורה שלו (כגודל הקליפה גודל הפרי [אר"יזל] - אפקט פיגמליון. ר' חיים מוולאז'ין הפך רוצח לאוהב ע"י כך)

▪︎ חרטה על מעשיי הרעים -

הכרת הרע כדבר נבדל ממני. יש נשמות שתלויים בי והכל נמצא בתוכי ולכן אני משפיע עליהם מתוכי [תורת ההקרנה של הבעש"ט]. רבי זושא היה מהרהר בתשובה וגורם לאחרים הרהורי תשובה עד שחזרו לגמרי. רבי נחמן היה גורם זאת ע"י הבטה (וכן תלמידי הגר"א היו מרפאים ע"י ראייה טובה בזולת)

התגברות על היצר הרע (בעיקר בענייני קדושה נותנת כח לכל ישראל להתגבר מדין ערבות. כך מובא בטהרת הקודש). 

▪︎ תפילה על הזולת -

מסכת ברכות דף י' רבי מאיר החזיר פושעים בשכונתו ע"י תפילתו, האר"י נתן לומר 40 יום בהשיבנו (ע"י תפילה במסירות נפש לעם ישראל כולם אוהבים אותו).

▪︎  להשפיע אהבה -

הבעש"ט שציווה לאבא לאהוב יותר את בנו המשומד וע"י כך חזר בתשובה. מובא בזוהר שצריך לרדוף אחרי הרשע להחזירו. ובמקום אחר מובא שאם היו יודעים כמה הבורא אוהב את ישראל - היו רודפים אחריו ככפירים. ונראה שע"י שמראים לאדם אהבה הוא אוטומטית חוזר לשורש. (שמקיימים את יג המידות שמובאות ב'תומר דבורה' ומחזירים טובה תחת רעה מתוך ראיית מציאות רחבה - מתמירים את הרוע לאור)

אהבה בא לידי ביטוי בכבוד הזולת (יש בו נקודת אור שאין בי והוא משלים אותי) שלא אעשה מה ששנוי עליו מתוך הבנה (ללא שיפוט) מה גרם לו לפעול ככה (מתוכי, גם אני עברתי בדומה). אמר הקב"ה: שתהיו יראים זה מזה ומכבדים זה את זה. > רק שבאים מתוך תדר כזה משדרים ישירות ללב הזולת ("כמים הפנים").

וכן ע"י מעשה - חיוך, חסד, הקשבה, ללמד דעת אמתית (דוגמת אברהם אבינו).

▪︎ לימוד תורה (מובא בליקוטי מוהר"ן שלכל יהודי יש שורש באות מהתורה הקדושה ולכן בלימוד שלנו אנחנו מעוררים אחרים מהשורש)

▪︎ צדקה לעניים וצדיקים הגונים, מקווה (כך מובא בליקוטי עצות על ל"מ ע"ש)

ובאתי להביא משל - כמו מטוס מפציץ שיש בו המון שותפים מלבד הטייס (כגון מי שיצר/חיבר את הטילים, בנה/הכין את המטוס, הביא את המודיעין וכו'). ככה ממש לכל אחד יש חלק בהתועררות של החבר. ולעתיד לבוא יראה לנו הבורא מה פעלנו מאחורי הקלעים.

נספח:

 ביטול השנאה ע"י ביטול הקנאה:

1. כולנו נעבור הכל. ידיעה שאין מלבדו וכולם רק שליחיו לעודד את הלמידה וההתפתחות הרוחנית שלי

2.  כל אור שנקצב לא אפסיד. כולם משרתים את כולם. אין לי תחרות מולו כי דרכינו שונות. הוא בא ללמד אותי.

עצות לקבלת התפילה:

מובא בליקוטי עצות מרבי נחמן כיצד ניתן למקסם את התפילה:

1. לקשר את עצמנו לצדיקים ולכלל ישראל באהבה

2. לתת צדקה (אני בצדק אחזה פניך)

3. שמירת הברית וכוונה חזקה

4. לימוד תורה והתבוננות לפני מי אני עומד

ידיעות מאירות בעבודת הרצונות:

~ אתה הכי חשוב בעיני השם שהוא ישמע את תפילותיך: שיחות הר"ן )קמ(: ע"י חוסר אמונה בעצמו צריך יגיעות קשות רח"ל. ו"עיקר קטנות האמונה שלהן היתה בהן בעצמם, שלא האמינו בקב"ה שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעניו יתברך". 

~ ה' רוצה להושיע אותך עכשיו, למרות הכל. שהרי הוא ברא את עולמו כדי להראות את רחמנותו, ועל מי יראה אם לא עלינו. וכתב ר' יהושע מבעלז שאם תפלתו על חפצי שמים נענה מיד )בעל חידושי הרי"מ בשם הרבי מקוצק  "ביראת שמיים נענה מייד"(. ודבר זה סברה פשוטה היא - וכי ראית פעם אבא בשר ודם שלא ירצה להציל ולרומם 

את בנו מיד? ]ק"ו בן בנו של ק"ו ממ"ה[.

ומהצד שלנו עלינו:

# לתת %100 רצון ]נפש[ וכוונה ]לב[ וזאת ע"י ההבנה ]בדמיון[ שאין אופציה אחרת מבלי הישועה; במכתב 

מאליהו ע' 252 בשם הסבא מקלם כתוב כך: במה השיגו האבות הק' וכל גדולי עולם את מדרגתם במה היה כחם 

יפה מכחנו?- הם ידעו את הכח האדיר שבציורי הלב..) היצר הרע לוכד את לבנו בציורי דמיון ואנחנו נלכוד אותו בלהרבות ציורים  לצד הקדושה(.

וכן כתב ר' ירוחם הלוי ליבוביץ' )ד"ת שמות "שתפסו אמנות אבותיהם"( שכל תפילה שלהם על ישועה הרגישו בדיוק כמו ישראל שלכודים בין מצרים להים ). וכלשונו -"ידיעה גדולה לנו לידע כי האבות הקדושים אף במצבם הנח התפללו תמיד מתוך תכלית הלחץ לא פחות מתפלתם של הכלל ישראל מתוך גודל לחצם שלהם על הים"(.

וכן מובא בגמ' על שניים שעלו לגרדום, שזה שניצל מהמוות זה מי שהתפלל תפילה שלמה. כי "מי שמתפלל ובוכה עד שלא יכול לרחוש בשפתיו - תפילה זו שלמה שהיא בלב ולעולם לא חוזרת ריקם" )שערי דמעה לא ננעלו(. ]זוהר שמות[

# להתעקש ולדרוש ישועה שלמה: "כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם" )מבלי לדחוק את השעה(. ועה"פ "נפתלתי אלקים וכו'' כתב ר' ירוחם: כי ע"י התעקשות ופצירות כאילו מובטחים להשיג את המבוקש ומוכרח כביכול לתנו לו, כי כן רצה השם וכן ברא כי כן תהא דרך הטבע ברוחנויות" ואדם המבקש דבר טוב אי אפשר שתחזור בקשתו ריקם )ד"ת במדבר(.

וב'צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין מובא שלא להתפשר אלא לבקש ישועה שלמה כמו שמסופר על עתניאל בן קנז )"ומלשון הגמ' 'מיד' מבואר דפועל תכף"(.

וכן מובא בספרים שכל תפילה פועלת אם לא לעכשיו אז לעתיד או לצורך אחרים וכן ממש נעשית בקשתו מיד רק שהיא בהעלם ולפעמים נצטרך להתמיד עד שרואים בפועל את  התגשמותה בעולם העשייה ]פעמים שיש סך תפילות[. והרב וולבה כתב ש"אילו היינו אנחנו ודאים באמונתנו היתה גם תפילתנו מתקבלת תמיד" והיינו מושכים רפואה ושפע לעולם. )כמובן מבלי לעבור על עיון תפילה..(

ולסיכום: להתפלל לבטל את הרצונות הרעים ולבקש רצונות טובים של חיבור והשפעה. ללמוד את הגנאי, השבח 

והחשיבות באותו העניין ]מעורר הרצון[. להביע בפה את הרצונות )וכלשון המלך 'נכספה וגם כלתה נפשי'( ולדמיין שאין חיים ללא הישועה ]ע"י צייר המידות – הלב[.

חובה להיות עקבי וממוקד באותו נושא ולא להתפשר עד שקבלתי את הישועה השלמה.

כל זה מתוך תחושה ש: אני חשוב שתפלתי תתקבל ויש לי כח לפעול ]טבע וחוק רוחני[, והשם רוצה להושיע אותי עכשיו ]שהרי בעניינים רוחניים הוא עונה מיד והוא מתענג למלאות את חסרונותיי כמו אבא ששמח שטוב לבנו[.

לאחר תקופה של בניית הרצון בהשתוקקות ובתפילה, הקבלות שנקבל בעניין )לסור מהרע, והעשה בטוב( יהיו בשמחה  אמתית ולא כמשא כבד ח"ו.

הנחתי את דברי הגדולים על מעלת הרצון בתקווה שנזכה שהידיעות הללו יעשו רשמים בנפשנו. ושנזכור שתמיד יהיו עוד חסרונות ואכזבות אם לא נדע לכוון לבקש את העיקר!

בליקוטי מוהר"ן מובא ש"מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מה' יתברך אין לו שום יסורים ואינו מרגיש שום צער" ולכן ראיתי שממליצים להתפלל על דעת ]חיבור[, שממנו תוצאות חיים )פרנסה, שמחה, שלום, בריאות וכו'( כמו שכתוב "דעת קנית מה חסרת". וכשיש לך את החיבור לבורא יש לך את הכל! "תן לנו דעת שלמה לרצות אותך" ]רמב"ן[ אכי"ר.