סוד האות ט״ית — הטוב הגנוז

האות ט״ית פותחת בתורה את שער הטוב. בפעם הראשונה שהתורה משתמשת בלשון של שבח על מעשה בראשית נאמר בה טוב, ומן הביטוי הזה למדו חכמים שהאות ט״ית עצמה נושאת בקרבה את סוד הטוב האלוקי. אין זה טוב חיצוני ומפורסם, אלא טוב שקט הגנוז בפנימיות, כפי שנרמז בעצם צורתה של האות הכפופה כלפי פנים.

צורת האות — כלי המסתיר טובה

צורת הט״ית כפופה ומעוגלת, ראשה נטוי כלפי פנים כמי שסוגר על אוצר ומגן עליו. חכמי הסוד לימדו שצורה זו מרמזת על הטוב הגנוז, אותו אור שברא ה׳ ביום הראשון וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הכפיפה הפנימית מלמדת שהטוב האמיתי אינו נחשף מיד לעין, אלא נשמר בתוך כלי, שכן טוב שאין לו כלי המחזיק אותו עלול להתפזר.

מכאן לימוד עמוק בעבודת האדם. יש טוב הנעשה בפרהסיה ויש טוב הנעשה בהצנע, והאות ט״ית מלמדת את מעלת הטוב הצנוע. הנתינה שאינה מתפרסמת, החסד הנעשה בלא שם, הם הטוב הגנוז שהאדם צובר לעצמו לחיי הנצח.

שם האות ומספרה

שמה של האות, ט״ית, נכתב באותיות המרמזות על הטמנה ועל שמירה. מספרה של האות ט״ית הוא תשע, והוא המספר האחרון שבספרות היחידות, מספר המבשר על שלמות המתקרבת ועל השלמת מהלך. תשעה חודשי היצירה של הוולד ברחם אמו מקבילים לסוד הט״ית, שכן כל אותה תקופה הטוב גנוז ונסתר, מתהווה בפנים עד שיצא לאור העולם. כך גם הטוב שברא ה׳ מתבשל בהסתר עד עת גילויו.

וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך. מלמד שהאור הראשון היה טוב וגנזו.

הטוב שאינו זקוק לפרסום

חכמים דרשו כי לא נאמרה האות ט״ית בעשרת הדברות הראשונים הכתובים על הלוחות בפרשה הראשונה, ורמז יש בדבר שהטוב האמיתי אינו נדחק להיות ראשון ומפורסם, אלא יודע להמתין ולהיגנז עד למקומו הנכון. הטוב יודע לוותר על הבכורה, ובכך גדולתו.

הלימוד המעשי לעבודת ה׳

מן האות ט״ית לומד האדם שלושה יסודות. הראשון, לבקש את הטוב בכל דבר ולדון את זולתו לכף זכות, שכן מי שמחפש טוב מוצא טוב. השני, לעשות את הטוב בהצנע, בלא רדיפה אחר הכרה ותשואות, ובכך הטוב נשמר טהור. השלישי, להאמין שגם כאשר הטוב אינו נראה לעין, הוא קיים וגנוז, ובבוא העת יתגלה במלוא אורו.

• לחפש את נקודת הטוב בכל אדם ובכל מצב, ולהוציאה לאור.
• לעשות חסד בהסתר, בלא רדיפת כבוד, כדרך הטוב הגנוז.
• להתחזק באמונה שהטוב הנסתר קיים גם כשאינו נראה.

כאשר האדם נוהג כך, הוא נעשה שותף לסוד הבריאה, שכן כשם שה׳ גנז את הטוב וברא בו עולם, כך האדם בונה את עולמו הרוחני מן הטוב הצפון בו.

למה לא נאמר כי טוב ביום השני

דרשו חכמים שביום השני של מעשה בראשית לא נאמר בו כי טוב, לפי שבו נעשתה מלאכת המים שלא נסתיימה עד היום השלישי, ואין הקדוש ברוך הוא קורא טוב לדבר שעדיין אינו שלם. מכאן שהטוב הגנוז שבאות ט״ית אינו טוב חלקי אלא טוב שלם ומושלם, הממתין עד שתיגמר המלאכה כולה. יש בכך לימוד גדול לאדם, שלא ימהר לשמוח בהצלחה חלקית ולא יאמר די, אלא ימתין בסבלנות עד שיושלם הדבר לטובה גמורה.

הטוב האמיתי הוא טוב שאין בו תערובת של רע כלל, וזה הטוב שגנז ה׳ לצדיקים לעתיד לבוא, עולם שכולו טוב וכולו ארוך. האות ט״ית, בהיותה כפופה ושומרת את הטוב בפנימיותה, מלמדת שהאדם צריך לשמור על שלמות הטוב שבו ולא לערבו במעשים שאינם ראויים.

סיכום

האות ט״ית, בצורתה הכפופה, בשמה הרומז להטמנה ובמספרה תשע, מגלה את סוד הטוב הגנוז. היא מלמדת שהטוב האמיתי אינו רועש ואינו נחפז, אלא צנוע, שמור וממתין לעתו. מי שמאמץ את דרך הט״ית זוכה לגנוז בנפשו אוצר של טוב, ולהיות ראוי לאור הגנוז שה׳ שומר לצדיקים.