הושענא רבה — חותם הדין ושמחת המים

היום השביעי של חג הסוכות נקרא "הושענא רבה", יום מיוחד שבו, על פי המסורת, נחתם הדין שהחל בראש השנה. אף שביום הכיפורים נחתם הדין, יש בידי האדם עד הושענא רבה להמשיך ולעורר רחמים, ולכן יום זה הוא יום של תפילה והתעוררות.

פנימיות היום

הושענא רבה הוא כעין גשר בין ימי הדין לבין שמחת החג השלמה. בו אנו מתפללים על המים, על הגשמים שירדו לברכה בשנה הבאה, שכן בחג נידונים על המים — ועל המים תלויים כל חיי השנה. התפילה על המים היא תפילה על החיים עצמם, על השפע שיירד מן השמים.

מנהגים

נהגו לעשות שבע הקפות סביב התיבה עם ארבעת המינים, ולומר פיוטי "הושענות". בסיום נוטלים חמש בדי ערבה וחובטים אותם בקרקע. הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת לפשוטים שבישראל — וחבטתה רומזת להמתקת הדין. רבים נוהגים להישאר ערים בליל הושענא רבה ולעסוק בתורה.

הלכה

הושענא רבה הוא עדיין מימי חול המועד סוכות, ועדיין יושבים בסוכה ונוטלים את ארבעת המינים. נוהגים לטבול ולהתפלל בכוונה מיוחדת. חבטת הערבה היא מנהג נביאים, ואין מברכים עליה.

מסר

הושענא רבה מלמד שתמיד נשארת הזדמנות אחרונה לתפילה ולתיקון. הדין אמנם נחתם, אך הרחמים אינם פוסקים. הערבה הפשוטה מלמדת שגם מי שנדמה שאין בו מעלות, יקר לפני הבורא. וכשאנו מתפללים על המים, אנו לומדים להכיר תודה על מתנת החיים הפשוטה והגדולה כאחת.