הצל שתחת העץ

אברהם אבינו רואה שלושה עוברי דרך, רץ לקראתם, ואינו בודק מי הם ומה מעשיהם. הוא מזמין אותם לרחוץ ולנוח בצל העץ שלפני אוהלו. תחת העץ שלו יכול לשבת כל אדם.

ומכאן אנחנו מגיעים לשאלה שרבים שואלים את עצמם, ובדרך כלל בלחש: אני מכיר את עצמי, ואני יודע היטב במה נכשלתי החודש. אז על מה בעצם אני סומך כשאני מבקש מבורא עולם ישועה? הרי לא מגיע לי.

והתשובה כתובה בפסוק מפורש, ואלמלא היה כתוב היה קשה להאמין. אמר דוד המלך: "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים לב, י). שימו לב על מי הפסוק מדבר. הוא פתח ברשע, ובאותה נשימה הוא אומר שהבוטח בה' חסד יסובבנו. וכך מבארים אותו רבנו הגר"א מווילנה והחפץ חיים: גם אותו רשע עצמו, אם הוא בוטח בבורא עולם, חסד ה' מסובב אותו.

ורבנו בחיי בעל "חובות הלבבות" כבר העמיד את היסוד הזה בשער הביטחון. עיקר הביטחון, הוא כותב, הוא שיהיה לב הבוטח סמוך על מי שבטח בו, שיעשה לו את הטוב גם במה שלא התנה לו ולא הבטיח לו, ויעשה זאת בנדבה ובחסד. ולמה זה עיקר? מפני ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם כל אדם יחשוש שבורא עולם לא יעזור לו מפני חטאיו, לא יישאר מי שיקיים את מצוות הביטחון.

וכיצד יתכן דבר כזה? מבאר הגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס זצוק"ל משל נפלא. תחשבו על עץ גדול ועבות, שענפיו פרושים לכל צד. כל מי שמתיישב תחתיו נהנה מן הצל, והעץ אינו בודק מי בא לשבת בצילו ואם ראוי הוא לכך. מי שנכנס אל הצל, נמצא בצל.

כך בדיוק בורא עולם. הוא כולו טוב ומיטיב, ומי שבורח לחסות תחת כנפיו נמצא מיד בתוך החסד, בין אם מגיע לו ובין אם לא.

וכך אומר המדרש במפורש: "בטחו בשמי והוא עומד לכם, ולמה? שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו". אין כתוב שם שכל מי שראוי. כתוב שכל מי שבוטח.

אברהם אבינו הושיב אורחים תחת העץ בלי לשאול שאלות, ואת הצל הזה הוא לא המציא, אלא העמיד אותו בעולם. ואנחנו איננו צריכים להיות ראויים לצל. אנחנו צריכים להיכנס אליו.

מתוך ספרו של הרב חיים באמונה