הפתק שבכיס הארנק

חסד תמיד נראה כדבר שיוצא מן האדם והולך לו. בסיפור הבא אפשר לראות בעיניים לאן הוא הולך, ובאיזו דרך הוא חוזר.

אברך מבית שמש מספר: היה זה ביום שישי בבוקר. סיימתי שחרית והתכוונתי לצאת אל המרכז המסחרי לקניות השבת, וכשהייתי עוד בבית הכנסת נזכרתי שהמזומנים אזלו לי אתמול. באזור לא היה כספומט, ולמשוך כסף מן החשבון לא היה שום דרך. עמדתי שם בלי פרוטה, וכל הקניות של שבת לפני.

בית הכנסת שלנו הוא מן השטיבלאך, מניין אחר מניין כל הבוקר. אנשים מתפללים שם באותו מקום ובאותה שעה שנים שלמות ואינם יודעים איש את שם חברו. הבטתי סביבי וחיפשתי פנים מוכרות. עיני נחו על אחד המתפללים הקבועים במניין שלי. הוא אינו ידוע כבעל אמצעים, אדרבה, אדם שעובד קשה לפרנסתו, אבל נראה כאדם טוב לב. החלטתי לנסות.

ביקשתי ממנו בעדינות הלוואה, וסכום מכובד, כדי שאוכל לערוך את הקניות, והבטחתי להחזיר ביום ראשון. הוא הופתע מגודל הסכום והתלבט כמה רגעים. הבנתי אותו היטב. הוא אינו מכיר אותי מלבד העמידה יחד בתפילה. ואז הוא האיר לי פנים, פתח את ארנקו, והוציא בדיוק את הסכום שביקשתי. הוא לא ידע אפילו את שמי.

מיד שלפתי פתק וכתבתי עליו שאני מאשר שקיבלתי הלוואה בסך הנקוב, ומתחייב להחזיר בעזרת ה' ביום ראשון הקרוב, וחתמתי בשמי המלא. נתתי לו את הפתק, יצאתי לקניות בהרגשת הקלה, ונכנסתי לשבת מרוממת.

ביום ראשון בבוקר משכתי מן הבנק את הסכום, באתי לבית הכנסת, וראיתי אותו שם. ניגשתי והחזרתי לו את הכסף. פניו צהלו והוא קרא בקול, ברוך ה', ברוך ה', יישר כוחך, תודה רבה. לא הבנתי על מה השמחה הגדולה. ביקשתי ממנו שיחזיר לי את הפתק שכתבתי, והוא התנצל ואמר שהפתק אינו ברשותו. ואז ביקש ממני לשבת, וסיפר.

ביום שישי אחר הצהריים נסעתי באוטובוס לשבות בעיר אחרת. כשהגעתי לשם גיליתי שהארנק אינו אצלי. אני איני משתמש בשיקים ובכרטיסים, וכל כספי לחודש שלם מונח במזומן באותו ארנק. היו לי תשלומים דחופים לשלם היום, ולא נשאר לי מאומה. מרוב הצער אפילו שכחתי שהלוויתי לך ביום שישי סכום נכבד. ועכשיו, כשהחזרת אותו, לפחות הכסף הזה נותר לפליטה ולא ירד לטמיון עם כל השאר. אני יכול לשלם.

בצהרי אותו יום ראשון צלצל הטלפון בביתי, ממשיך האברך. בקו היה יהודי שאיני מכיר. הוא מצא ארנק באוטובוס. הוא חיפש בתוכו מסמך שיזהה את הבעלים, ומלבד שטרות כסף לא היה בו שום סימן. בסוף הבחין בפתק שהיה תחוב באחד מכיסי הארנק. פתק ההלוואה, עם השם והחתימה.

השם היה שמי שלי. לפי השם הזה חיפש המוצא בספר הטלפונים עד שהגיע אלי.

והיה עוד דבר קטן. רציתי לבשר לאיש מיד, כדי לחסוך לו עוד שעות של עוגמת נפש, אבל לא ידעתי מה שמו. ואז נזכרתי שגם הוא כתב לי בבוקר פתק, ובו הוא מאשר שקיבל את החזר ההלוואה, וחתום עליו שמו. חיפשתי לפי אותו שם בספר הטלפונים עד שהשגתי אותו, וסיפרתי לו שהארנק נמצא.

כל כספו של אדם לחודש שלם היה מונח בארנק אבוד, בלי סימן ובלי מסמך. הדבר האחד בעולם שהחזיר לו אותו היה הפתק שכתב הלווה שעות קודם לכן, בשעה שקיבל את ההלוואה.

הוא חשב שהוא נותן מכספו לאדם שאינו מכיר. בפועל הוא קיבל באותו רגע את התעודה המזהה היחידה שתחזיר לו את כל כספו.