כבוד האדם

כותב רבנו הרא"ש בספרו "אורחות חיים": "וכיוון שהקב"ה בראו, ודאי יכבד את המקום, שבאיזה זמן או באיזה מקום בעולם יקדש את שמו של הקב"ה על ידו,". אומר הרב שה' ברא כל אדם ואדם בשביל כבוד ה', זאת אומרת שאין שום אדם בעולם שלא מביא כבוד לה', כי אם כך הוא לא היה בורא אותו.
אפילו אדם הכי רחוק מהקב"ה בעולם, כופר, אפיקורוס, אתיאיסט, הוא פה בעולם בשביל להביא כבוד להקב"ה. לכן אומרת המשנה: "אל תהי בז לכל אדם... שאין לך אדם שאין לו שעה". אסור לבזות שום אדם בעולם, אפילו יהיה הרשע הכי גדול שיש. כל עוד שהוא נמצא בעולם הזה והקב"ה מחייה אותו ונותן לו אוכל וחמצן, יש לו מטרה לתת כבוד לה'. אי אפשר לדעת איזה כבוד הוא ייתן להקב"ה, הוא בא לעזור לאיזו זקנה לעבור את הכביש. הקב"ה ברא אותו מאה עשרים שנה בשביל פעם אחת שהוא ייתן כבוד לה'! אומר הרב: אל תבזה אותו.
כמה צריכים להיזהר בכבוד אדם, אפילו רשעים כאלו, אז קל וחומר כשאדם מגיע לאיזו אזכרה או מתארח באיזה בית כנסת, ומישהו מדבר דברי תורה, ואתה שומע שהוא מתחיל לדבר דברים משעממים. אסור לך לזלזל בו! אסור לך לקרוא לפניו תהילים או לעיין באיזה ספר, או לצאת החוצה ולהראות שהוא לא מעניין, שחס וחלילה לא ייפגע.
הגמרא בתענית מספרת על שלושה חכמים שלמדו תורה אצל רבא, ולאחר שרבא נפטר הלכו ללמוד אצל רב פפא. וכל פעם שרב פפא היה אומר להם דברי תורה, הם לא היו נהנים, והם היו רומזים אחד לשני שזה לא אותו דברי תורה כמו שהיה אצל רבא. הם לא אמרו כלום, רק רמזו אחד לשני בעיניים! אומרת הגמרא שבאו לחכמים האלו בחלום, ואמרו להם ששלושתם מחר ימותו. הם היו אמוראים, איזה צדיקים הם היו, ומה הם עשו בסך הכל?! אומר רש"י שבגלל שהם זלזלו בחכם שנתן דרשה, הם נענשו.
וכן רואים אנו בפרשתנו על אברהם אבינו, שכל זמן שלוט היה איתו, הקב"ה לא נגלה לאברהם אבינו ולא דיבר איתו. וכותב רבי פנחס מקוריץ זצ"ל שאברהם אבינו היה מוכן לוותר על גילוי שכינה, והעיקר לא לפגוע בלוט ולעזוב אותו. וזהו רצון ה' יתברך, שלא נפגע ולא נבזה שום אדם!