הפגישה ההיסטורית

אחת הפגישות ההיסטוריות בעלות הלימודים הגדולים ביותר הייתה התגלותו של יוסף לאחיו. חז״ל מתארים שיהודה מתווכח עם יוסף ויכוחים קשים מאד, עד שמגיע שלב שיהודה מחליט לעצור את הכל והוא מודיע לאחים שהם הולכים להחריב את מצרים. יוסף מבין שהוא צריך לעצור את הכל ולהתגלות אליהם. ישנה שאלה פשוטה: כידוע צדיקים מרגישים קדושה על בן אדם, אז נכון שהאחים לא זיהו את מראהו החיצוני, אולם הם היו אמורים להרגיש את הקדושה האדירה שהייתה לו, כיצד הם לא הרגישו את זה? בספרים הקדושים ביארו שליוסף היה כח רוחני להסתיר מהם את קדושתו, וכעת הוא חושף אותה לפניהם וקורא ׳אני יוסף׳, והם נבהלים מאד. הסיבה שהם נבהלו הייתה שהם אמרו לעצמם ׳אם פה במצרים הטמאה הוא הצליח להגיע לכזו רמה רוחנית, מה היה קורה אם היה נשאר בארץ, הוא היה מגיע פי כמה! ואנחנו גרמנו לו לנזק הזה׳. (וכשאדם גורם לשני נזק רוחני הוא בבעיה גדולה). אולם יוסף חוזר ואומר להם: ׳אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה׳, והוא מדגיש להם: אל תחשבו שעשיתם לי נזק רוחני, להפך, כל מה שנהייתי כזה צדיק, זה בזכות הנסיונות הקשים שהיו לי באמונה ובקדושה, ועמדתי בהם בגבורה.
אז אמנם כעת הם נרגעו שלמעשה לא הזיקו לו רוחנית, אבל יש להם הרגשה פנימית נוראה על כל הסבל שהם גרמו לו ב-22 השנים במצרים, ועל זה יוסף הצדיק אומר להם: ׳ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם׳, והוא חוזר שוב ׳וישלחני אלוקים לפניכם וגו׳׳ ופעם שלישית הוא אומר ׳ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוקים וגו׳׳, הוא חוזר שלוש פעמים על כך שאלוקים הוא זה ששלח אותו לכאן ולא הם, מאחר ובמשך כל השנים הוא שינן את זה לעצמו שוב ושוב ושוב, אלוקים שלח אותי לכאן. זה לא האחים. ניתן לומר שמבחן האמונה היה יותר גדול ממבחני הקדושה שהיו לו, שהיצר הרע בא אליו פעמים רבות וניסה להפילו במחשבות ׳תראה מה האחים האלו עשו לך׳, ויוסף התעלה והתעלה, והפנה את הכל לבורא ואמר לעצמו ׳הכל זה בורא עולם והכל רק לטובה׳. זו הדרך וזה המסלול שבו צריכים אף אנו לצעוד.