ריצוי ופיוס חלק א

האיש נברא מהאדמה, והאישה נבראה מהצלע של האיש. לכן קולה של האישה דק יותר משל הגבר, שהרי הצלע, העצם, משמיעה צליל אם דופקים אותה, לעומת אדמה שמפיקה קול עמום. כמו כן, העצם קשה יותר מאדמה, לכן לאישה קשה יותר לסלוח ולהתרצות, כמו שלשבר בעצמות לוקח זמן להתאחות.

מדריך חתנים אמר פעם לחתן: "אם אתה רוצה סגולה שלא לשכוח את יום הנישואים, תשכח פעם אחת."

כל אחד שואף שישרו בביתו אחווה, שלום ורעות. גם אם נוצרת מריבה, הרצון הפנימי של בני זוג הוא שהקשר ביניהם יחזור ויתחדש.

לפעמים, צד אחד נפגע ומצפה שהצד האחר יבוא ויבקש סליחה, אך הסליחה לא מגיעה. זה יכול לנבוע מכמה טעמים: 1) גאווה וכבוד. כמו שאמר לי אחד: "אני לא מסוגל להכניע את עצמי ולבקש סליחה מאשתי, זה לא לכבודי." 2) הרגשה של "לא עשיתי כלום", או מוקצן יותר, "היא בכלל צריכה לבקש סליחה ממני."

אנו צריכים להבין שאם מישהו נפגע על ידינו או מחמתנו, על אף שאנו היינו בסדר כביכול, אחרי הכול נוצרה פגיעה ("היא רגישה מדי", "היא סתם מגזימה", "בכלל לא התכוונתי"). אנו מחויבים לבקש סליחה ומחילה כי אנו מסתכלים על המציאות, ובמציאות היא נפגעה וזו עובדה! אם מוצדק שנפגעה או לא, זה כבר לא רלוונטי, תכל'ס היא פגועה ואת זה חייבים לתקן!