התפילות שמחקו את המחלה

בית הארחה ׳אורנית׳ מסייע לאותם שעוברים טיפולים קשים ובאים ממרחק בשעת בוקר מוקדמת, בכדי שיוכלו לנוח בו לפני הטיפול ולאחריו.
באחד הימים הגיע אדם מסורתי, כשבנו זקוק לעבור למחרת טיפול כימותרפי. הוא החל לסייר במסדרונות הבניין, כשהתחושה שליוותה אותו הייתה ׳מי יכול לעזור לי׳, והוא הגיע לבית הכנסת של המקום. על השולחן היה מונח ספר תהילים. אותו אדם שהיה מסורתי זכר כי תהילים קשורים לצרות. הוא התחיל לקרוא והרגיש שהפסוקים מדברים אליו. ״הביט ימין וראה ואין לי מכיר... זעקתי אליך השם, אמרתי אתה מחסי...״ במשך שעה וחצי קרא בדמעות פרקי תהילים. למחרת הגיע עם בנו הקטן, ולפני כן עשו צילום במטרה לוודא היכן לבצע את הטיפול. הרופא התבונן בצילום ולא ראה כלום, הוא צילם שוב, ושוב אותה תוצאה. הוא קרא לפרופסור מנהל המחלקה, ששאל את האבא ברצינות: ׳אני רואה בתיק הרפואי שלילד החולה יש אח תאום מלידה, אולי התבלבלת והבאת אותו?׳ האב לא יכול היה להתאפק וקרא: ׳מדוע אתם מתעללים באב לילד חולה, תגידו לי את האמת, מה יש לבן שלי?׳ הפרופסור הרגיע אותו ואמר לו: ׳כל הצילומים שעשו היום לא רואים כלום, הכל נקי׳. מעל הצילומים רשמו באותיות נ.ר., נס רפואי.

האב המאושר נזכר בדמעות עם ספר התהילים, והבין שהם פעלו את זה. המשפחה כולה חזרה בתשובה, והבן היום בחור ישיבה.

יעקב אבינו בפרשתנו עומד להיפגש עם עשיו, הוא מכין את עצמו לפגישה במתנות, והעיקר בתפילה. הוא פונה לבורא בתחנונים ׳הצילני נא׳. יעקב לא סומך על כוחו וכוחם של בניו (שכמובא בחז״ל כוחם היה אדיר!), הוא מתפלל, הוא יודע שבכוחה של התפילה לפעול הכל, והכל זה כפשוטו, הכל! הבעיה של האדם היא שגם כשהוא למד אולי על כח התפילה, הוא לא באמת מאמין שאצלו זה יפעל, ולפעמים אנו רואים אדם שמתפלל ומתחנן פעם אחר פעם ומפסיק. עלינו לדעת שהתפילה מקרבת אותנו לבורא, וזה הרבה יותר חשוב מעצם הישועה לה אנו מייחלים.

בואו ניקח נושא אחד בעבודת השם שלנו ונשקיע תפילות מעומק הלב, ובודאי שלאחר תקופה נראה את התועלת הגדולה מהתפילה, ולאחר מכן נמשיך הלאה והלאה.

קווה אל השם, חזק ויאמץ ליבך, ושוב קווה אל השם. לא להתייאש, להמשיך הלאה בתפילות.