הקול שבונה דורות: השפעת הבית על נשמת הילד

חינוך הילדים אינו מתמצה רק בדיבורים ישירים או בהוראות מפורשות, אלא בעיקר בקולות האותנטיים שממלאים את חלל הבית. הקולות שבוקעים ממעמקי הלב של ההורים הם אלו שנחקקים בנפש הרכה ומעצבים את עולמו הרוחני של הילד לכל ימי חייו.

נהג כ''ק אדמו''ר מערלוי זצ"ל להזכיר את מאמר הצדיקים על הפסוק בפרשת בן סורר ומורה: "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (דברים כא, יח). דרשו צדיקים: הסיבה שהפך לבן סורר ומורה היא משום ש"איננו שומע", הוא לא זכה לשמוע ולספוג את קול תפילתם, קול תחינתם וקול ברכתם של הוריו. מכאן לימד האדמו"ר יסוד גדול: על האב לדאוג שגם כשהוא מתפלל בכוונה ובהתלהבות עצומה, ישתף את בנו ויאפשר לו לשמוע את קול התפילה. וכך גם האם, בברכותיה ובתחינותיה מקירות לבה, צריכה לשמש דוגמה ומופת חי בעיני ילדיה.

קשר ישיר ליסוד זה מצינו בעדותו המרגשת של הגאון רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל: "כשהייתי ילד קטן, התעוררתי לא פעם בבכי מתוך שינה בעקבות צעקה שזעזעה אותי. מיד הייתה מגיעה אמי ע"ה, מניחה את ידיה ברוך על ראשי, מרגיעה אותי ואומרת: 'יצחקל'ה הקטן שלי, אל תפחד. אבא סיים כעת קריאת שמע שעל המיטה, והצעקות ששמעת הן מילות ה'אֶחָד''".

סיים הגאון: "מאותם קולות רוממים של מסירות נפש שנספגו בי בילדותי, קניתי את המושגים העמוקים של עבודת ה' ודביקות בתורה, והם אלו שהפכו ליסוד האיתן של כל חיי".