הדלת שנפתחה בצ'כיה

כשברח מפני עשו אחיו, יעקב אבינו לן בדרך, לבדו, בלילה, ודווקא משם עלה הסולם שראשו מגיע השמימה.

לפני שנים רבות השתתפתי בסבב חיזוק בכמה קהילות בצ'כיה. באחד הימים הגענו לברנו, עיר מרוחקת בין פסגות ההרים. את האוכל הבאנו מהארץ, ורק ללחם לא נשאר מקום. מה עושים? שוכרים מאפייה ואופים לבד. יצאתי עם תלמידי אהרן למאפייה ששכרנו מראש, ועמוק בתוך הלילה סיימנו, ובידינו שלושה ארגזים של פיתות חמות.

יצאנו החוצה, והכפור הכה בנו כחיצים. רצנו לכיוון המלון, וכשהתקרבנו הבנו את גודל הבעיה: המלון נעול על מנעול ובריח. באזורים מרוחקים כאלה המלון נסגר בשמונה בלילה. גם המאפייה כבר נעולה, וכל הבתים מסביב חשוכים.

השלג התחיל לרדת ושפתיו של אהרן הכחילו. "יש שם אורות מרחוק, בוא ננסה", אמר בקושי. הלכנו, והגענו לבניין בית חולים. השומר הרשה לנו להיכנס לרבע שעה בלבד.

התיישבנו מול תנור חימום, ואז אני רואה מולי יהודי חסידי עם כל הלבוש. התברר שאביו נפל בטיול, שבר את רגלו ואושפז כאן, והבן נשלח ללוותו. "אם כבר זכיתי לפגוש כאן יהודים", אמר, "אולי תעלו לאבא שלי לקיים מצוות ביקור חולים?"

בחדר שכב יהודי ירושלמי עטור זקן לבן. סיפרנו לו מה עבר עלינו, ורגע לפני שיצאנו הוא תפס בידי ואמר: "לפתוח לכם את המלון אני לא יכול, אבל יש לי קבלה מאבא שלי: יהודי שנמצא בצרה יאמר עלינו לשבח בכוונה ובאמונה גדולה, ומובטח לו שיראה ישועות. בואו תגידו איתי."

אמרנו איתו, לאט ובכוונה. יצאנו, והדלת עדיין נעולה ועומדת. אמרתי לאהרן: "כנראה עוד לא בטחנו מספיק. בוא נאמר שוב." סיימנו, ופתאום הגיח רכב יקרתי ועצר בחריקה מול המלון. יצא ממנו אדם קשוח, הקיף את המלון פעמיים, שלף מכיסו כרטיס דיגיטלי, סרק, והדלת נפתחה.

רק אחר כך גילינו: אותו אדם הוא בעל המלון, ומישהו הודיע לו שפרצה במלון שריפה. איש לא הודיע לו. כשיהודי אומר עלינו לשבח בכוונה, בורא עולם כביכול אומר: אתה מאמין שאני אדון הכל? בוא תראה שאני באמת אדון הכל.

מתוך ספרו של הרב חיים באמונה