העיניים רואות והלב חומד

אברהם אבינו שקל לעפרון "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", והכסף הנראה בעין הוא שסגר את העסקה.

לפני שנים רבות חיפשנו דירה גדולה יותר. הזדמנתי לרחוב חגי בבני ברק, ושמתי לב לטרקטור שהרס בית ישן. שאלתי את הפועל מי הקבלן, והוא ענה שזה לא משנה, כי ממילא הקבלן אינו מוכר עכשיו דירות. כך הוא הנוהג: לקבלנים לא משתלם למכור על הנייר במחיר נמוך, והם מחכים עד גמר הבניין ואז מוכרים במחיר מפולפל.

הלכתי למשרדו של הקבלן, ואחרי דקות ארוכות הצלחתי לשכנע את המזכירה להכניס אותי. "אני מעוניין לקנות דירה בבניין שאתה בונה ברחוב חגי", אמרתי. "לא", חרץ. "אני לא מוכר עכשיו." יצאתי משם במפח נפש.

גילינו אני ורעייתי שהסיכוי היחיד שלנו הוא לקנות עכשיו על הנייר, שכן בעוד שנתיים היא כבר תהיה יקרה מדי בשבילנו. עליתי לנהריה, אל מורי ורבי הגאון הצדיק רבי דוד אבוחצירא שליט"א, ושטחתי לפניו את העניין.

הרב שתק לרגע, הרהר, ואז שאל: "רבי חיים, יש לך מקדמה לשלם?" "נכין משהו", עניתי. "קח מקדמה של שלושים אלף דולר, שים בתיק ולך אל הקבלן. אני מברך אותך שיהיה בשעה טובה, בניין עדי עד."

"הרב, הוא לא רוצה למכור בשום אופן!" "רבי חיים", חייך הרב, "שאלת, עניתי. סע לשלום."

למחרת ארזתי את הכסף במעטפה והגעתי למשרד. הפעם כלל לא הצלחתי לשכנע את המזכירה, עד שהדי הוויכוח חדרו פנימה והקבלן יצא בכעס לראות על מה הקצף. ללא אומר ודברים פתחתי את המעטפה ושפכתי את תכולתה על השולחן. השולחן כולו התמלא בשטרות, וגם הרצפה התכסתה בשכבה עבה של מזומנים. בן רגע ראיתי בחוש איך העיניים שלו מתחילות לנצנץ.

הוא לקח חבילה והתחיל לספור, וכל הזמן המשיך לצעוק שהוא אינו מוכר. וכשהגיע לחבילה האחרונה, הוריד באחת את הטון בכמה אוקטבות, ושאל: "איזו קומה אתה רוצה?"

רבע שעה לאחר מכן יצאתי מן המשרד בלי הכסף, ובידי שטר זיכרון דברים חתום כדת וכדין. אמר לי רבי דוד יסוד גדול: העיניים רואות, והלב חומד.

מתוך ספרו של הרב חיים באמונה