קרבן האשם: סוגיו ודיני אשם ודאי ואשם תלוי

קרבן האשם דומה במובנים רבים לחטאת, אך נבדל ממנה בכמה דינים מהותיים. האשם בא במצבים מסוימים שמנתה התורה, וביניהם מקרים של ספק וכן מקרים של מעילה וגזל. לימוד זה הוא עיוני, להבין את סוגי האשם השונים מתוך המקורות.

חמשת סוגי האשם

מנו חכמים כמה סוגי אשם, וביניהם:

• אשם מעילות — על מי שנהנה מן ההקדש בשוגג, ומשלם את הקרן עם תוספת חומש ומביא אשם.
• אשם גזילות — על מי שכפר בממון חברו ונשבע לשקר, ולאחר מכן הודה.
• אשם שפחה חרופה — בדינים מסוימים המפורטים בתורה.
• אשם נזיר — שנטמא בימי נזירותו.
• אשם מצורע — חלק מקרבנות טהרתו.

נוסף על אלו יש אשם תלוי, ועליו נדבר בנפרד מפני ייחודו.

אשם ודאי

רוב האשמות הנזכרים לעיל הם "אשם ודאי" — כלומר באים על דבר שודאי נעשה. למשל, מי שמעל בהקדש בשוגג ונודע לו הדבר, מביא איל אשם ומשלם את הממון. ייחוד האשם הוא שלעיתים הוא קשור גם לתשלום ממון, ולא רק לכפרה רוחנית.

אשם תלוי

האשם התלוי הוא ייחודי: הוא בא על ספק. כשאדם אינו יודע בבירור אם עבר עבירה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת — כגון שהיו לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו — מביא אשם תלוי, התולה ומגן עליו עד שיתברר הדבר. אם יתברר ודאי שחטא, יביא חטאת. שמו "תלוי" מפני שהכפרה תלויה ועומדת.

מקום השחיטה והאכילה

האשם הוא מקדשי הקדשים, ולכן נשחט בצפון העזרה. מתן דמו על המזבח החיצון, ובשרו נאכל לכהנים הזכרים בעזרה, ביום ובלילה עד חצות — כדין החטאת החיצונה. בכך דומה האשם לחטאת בדיני האכילה.

ההבדל בין אשם לחטאת

אף שדומים הם, יש הבדלים: החטאת באה לרוב מן הנקבה (שעירה או כשבה), והאשם בא מן הזכר — איל. ועוד, מתן הדם בחטאת על ארבע הקרנות, ואילו באשם הדם ניתן כדין שלמים, שתי מתנות שהן כארבע על המזבח. כמו כן יש אשמות הקשורים לתשלום ממון, מה שאין כן בחטאת.

סיכום

למדנו את חמשת סוגי האשם הודאי, ואת ייחודו של האשם התלוי הבא על ספק. ראינו שהאשם מקדשי הקדשים, נשחט בצפון ונאכל לכהנים, ושיש בו לעיתים גם ממד ממוני. לימוד דינים אלו מעמיק את הבנתנו בדיני הכפרה, ובחומרת הזהירות אף בספק עבירה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.