פלאי הלב: המשאבה שאינה נחה לרגע

משאבה שאינה מפסיקה לעבוד

בתוך החזה שלנו פועם איבר קטן יחסית, בגודל אגרוף בקירוב, אך עבודתו אינה פוסקת אף לרגע אחד. הלב מתחיל לפעום עוד בטרם נולד האדם, בעודו ברחם אמו, וממשיך בעבודתו הנאמנה לאורך כל שנות החיים. בניגוד לכל מכונה שיצרה יד אדם, הזקוקה לתחזוקה, למנוחה ולחלקי חילוף, הלב פועל באופן רציף עשרות שנים ללא הפסקה. עצם המחשבה על כך, שאיבר אחד מבצע מהלך כה מורכב ללא הרף, מעוררת התפעלות עמוקה.

קצב פנימי משלו

אחת התופעות המרתקות בלב היא יכולתו לקבוע לעצמו את קצב הפעימות. בתוך רקמת הלב קיים אזור קטן המתפקד כמעין מקור פנימי לאות חשמלי, ומכאן יוצא הגירוי המורה ללב להתכווץ. כלומר, הלב אינו תלוי לחלוטין בפקודות חיצוניות כדי לפעום; יש בו מערכת בקרה עצמית מובנית. עם זאת, הוא קשוב גם לצרכי הגוף: כאשר אנו רצים או מתאמצים, הלב מאיץ את קצבו כדי לספק יותר חמצן לשרירים, וכאשר אנו נחים הוא מאט. גמישות זו, של מערכת המתאימה את עצמה בכל רגע למצב הגוף, היא מן הפלאות שאדם נושא בקרבו מבלי לחוש בהם.

מסע הדם בגוף

הלב דוחף את הדם אל כל פינה בגוף דרך רשת ענפה של כלי דם. הדם נושא עמו חמצן וחומרי מזון אל התאים, ומחזיר משם פסולת שתסולק. אורכה הכולל של מערכת כלי הדם בגוף האדם הוא עצום, וכלי הדם הדקים ביותר צרים כל כך עד שתא דם בודד עובר בהם כמעט אחד אחרי השני. כל זאת, כדי שכל תא ותא בגוף יזכה לאספקה סדירה. כמות הדם שהלב מזרים במשך יממה אחת היא גדולה לאין שיעור מנפח הדם שבגוף, משום שאותו דם מסתובב במחזוריות שוב ושוב.

התבוננות והכרת הטוב

חכמינו לימדונו להתבונן בבריאה ולראות בה את חכמת הבורא. הנביא ישעיהו קורא: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". אך לא רק בשמים ובכוכבים יש להתבונן, אלא גם באדם עצמו. דוד המלך אמר בתהלים: "אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך". פסוק זה מכוון אל פלאי גוף האדם, שאדם נברא בצורה נפלאה ומורכבת. הלב, שעובד ללא הרף ושומר על חיינו בכל שנייה מבלי שניתן דעתנו לכך, הוא דוגמה מובהקת לחסד מתמשך.

בכל בוקר אנו אומרים בברכת "אשר יצר" הודיה על מערכות הגוף הפועלות כראוי, ומסיימים: "רופא כל בשר ומפליא לעשות". המילה "מפליא" אינה מקרית: הגוף הוא פלא מתמשך. כאשר אדם מתבונן בלבו הפועם, הוא יכול לחוש עד כמה חייו תלויים בהשגחה תמידית, ועד כמה ראוי להודות על כל נשימה ועל כל פעימה.

מוסר ההשכל

ההתבוננות בלב מלמדת אותנו גם דבר נוסף: כשם שהלב הגשמי עובד ברציפות ובנאמנות, כך ראוי שלב האדם, במובן הרוחני, יהיה נאמן בעבודתו. "ולבי חלל בקרבי", אמר דוד המלך, וביקש לב טהור ועובד. הלב הגשמי שאינו נח מזכיר לנו שעבודת ה' אינה עניין של רגעים בודדים, אלא עבודה מתמדת וקבועה. מתוך התבוננות בפלאי גופנו אנו לומדים ענווה, הכרת הטוב, ורצון לנצל את חיינו, שניתנו לנו במתנה, לדבר טוב ומועיל.