שביטים ומטאורים: נדודים בחלל

אורחים מקצה מערכת השמש

בין הגופים המרתקים הנעים בחלל נמצאים השביטים. שביט הוא גוף קטן יחסית, העשוי בעיקר מקרח, אבק וחומרים קפואים. השביטים מגיעים לרוב מן האזורים הרחוקים והקרים של מערכת השמש, ומסלולם סביב השמש לעיתים ארוך מאוד, כך שהם מופיעים בקרבת השמש רק לעיתים רחוקות.

כל עוד השביט מצוי באזורים הרחוקים והקרים, הוא נשאר קפוא וכהה. אך כאשר מסלולו מקרב אותו אל השמש, מתחילים השינויים המרהיבים. חום השמש מחמם את השביט, והקרח שבו מתאדה והופך לגז. הגז והאבק הנפלטים יוצרים סביב גרעין השביט מעין הילה, ולעיתים מתפתח זנב ארוך.

זנב השביט

זנב השביט הוא המראה המפורסם והמרהיב ביותר הקשור אליו. הזנב נוצר מן הגז והאבק הנפלטים מן השביט, והוא מצביע לרוב בכיוון המנוגד לשמש. הסיבה לכך היא הלחץ שמפעילה השמש על החלקיקים הזעירים. הזנב יכול להשתרע לאורך מרחק עצום, והוא נראה כפס אור דק וארוך בשמים.

הופעת שביט בהיר בשמים היא אירוע נדיר ומרשים. שביטים בולטים נצפו לאורך ההיסטוריה, והם עוררו עניין והתפעלות בקרב הצופים. לאחר שהשביט מתרחק מן השמש, הוא מתקרר שוב, פעילותו פוחתת, והזנב נעלם עד להופעתו הבאה.

כוכבים נופלים

תופעה נפוצה ומוכרת הרבה יותר היא תופעת הכוכבים הנופלים, או המטאורים. בניגוד לשמם, אין אלה כוכבים כלל. מטאור נוצר כאשר גוף קטן, לעיתים גרגר אבק או חלקיק זעיר הנע בחלל, נכנס אל האטמוספירה של כדור הארץ במהירות גבוהה. החיכוך עם האוויר מחמם את החלקיק עד שהוא בוער ומאיר, ויוצר את פס האור החולף שאנו מכנים כוכב נופל.

רוב המטאורים בוערים ומתכלים לחלוטין בעודם גבוה באטמוספירה, ואינם מגיעים אל פני הקרקע. לעיתים, כאשר הגוף גדול דיו, שריד ממנו עשוי לשרוד את המעבר באטמוספירה ולהגיע אל פני האדמה. שריד כזה קרוי מטאוריט.

מקלחות מטאורים

במהלך השנה ישנן תקופות שבהן נצפים מטאורים רבים יותר מן הרגיל, תופעה הקרויה מקלחת מטאורים. תופעה זו מתרחשת כאשר כדור הארץ, במסלולו סביב השמש, חוצה אזור שבו פזורים חלקיקים רבים. חלקיקים אלה הם לעיתים שרידים שהותיר אחריו שביט שעבר באזור בעבר. כאשר כדור הארץ חוצה את האזור, חלקיקים רבים נכנסים לאטמוספירה ובוערים, ואנו זוכים לראות מספר רב של מטאורים בזמן קצר.

התבוננות בשמים

שביטים ומטאורים מזכירים לנו שהחלל אינו ריק ושקט, אלא מלא בגופים הנעים, חוצים ונודדים. ההתבוננות בשמים ובתופעות אלה מעוררת השתאות מן התנועה המתמדת והעצומה השוררת ביקום. בעת שאנו רואים כוכב נופל חולף בשמים, אנו עדים לרגע קטן שבו גרגר זעיר מן החלל נשרף לנגד עינינו, ומאיר את שמי הלילה לרגע חולף.