מצוות שכחה: העומר הנשכח בשדה זכותם של העניים

מצוות שכחה היא אחת ממתנות העניים שבשדה, ועניינה מיוחד: כאשר בעל השדה שכח עומר אחד בשדה בשעת איסוף התבואה, אסור לו לחזור וליטלו, אלא הוא ניתן לעניים. נאמר בתורה "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה". זוהי מצווה שכל עיקרה תלוי במעשה השכחה, ולכן יש בה גדרים מדויקים שמנו חכמים במסכת פאה.

מהי שכחה

שכחה היא עומר או שיבולים שבעל השדה השכיח בשעת הקצירה או בשעת העימור, ולא נזכר בהם עד שעבר מהם והתעסק במלאכה אחרת. ברגע שנעשתה השכחה — אסור לבעל הבית לחזור וליטול, ואם חזר ונטל הרי זה גוזל את העניים.

תנאי יסודי הוא שצריך להיות מעשה שכחה אמיתי. אם בעל הבית הניח את העומר בכוונה כדי לחזור אליו, אין זו שכחה ואינו נאסר בו. רק כאשר נשכח ממנו בפועל חל הדין.

גדרי השכחה

חכמים פירטו מתי עומר נחשב שכוח ומתי לא:

• עומר שנשכח והיו בו שיעור גדול מאוד — נחלקו בדבר, ויש שאמרו שעומר שיש בו כמות גדולה אינו נעשה שכחה, משום שדבר חשוב כזה אדם נותן עליו דעתו.
• עומר שזכר אותו בעל הבית בעודו עומד בשדה, אך שכחוהו הפועלים — או להיפך — יש בכך פרטי דינים התלויים במי שדעתו על העומר.
• אם נזכר בעל הבית בעומר לפני שעבר ממנו לגמרי לעניין אחר — עדיין רשאי ליטלו.

כלל גדול הוא: "כל שאחריו אינו שכחה" — אם נשכח עומר אחד ואחריו נשאר עומר נוסף שעדיין עתיד להילקח, יש לכך השלכה על גדר השכחה של הראשון. דינים אלו דקים ומסורים לחכמים.

שכחה באילן ובכרם

דין שכחה אינו מצומצם לתבואה, אלא נוהג גם באילנות. אם שכח בעל הבית פירות באילן או על הקרקע תחתיו, יש בהם דין שכחה לעניים, בתנאים מסוימים. גם בכרם נוהגת שכחה לצד דיני פרט ועוללות.

עם זאת, באילן נאמר שאם נשאר הפרי במקום גבוה שאין דרך לשכוח שם, או שהוא ניכר במיוחד, יש מצבים שאינו נעשה שכחה. כל זה תלוי בפרטים שמסרו חכמים.

למי ניתנת השכחה ובאיזו זכות

השכחה ניתנת לעניים בזכות גמורה, כמו לקט ופאה. התורה הדגישה "לגר ליתום ולאלמנה יהיה", ללמד שזכותם של חלשי הציבור היא, ואין בעל השדה רשאי למנוע אותה מהם או ליטלה לעצמו.

מעלה מיוחדת יש בשכחה: אדם מקיים בה מצווה דווקא על ידי דבר שאינו בידיעתו ובכוונתו — השכחה. חכמים אמרו שמי ששכח עומר בשדה ואינו חוזר עליו זוכה בברכה, שכן נעשתה על ידו מצווה שלא במתכוון, ולכן ראויה לברכה מיוחדת.

חשיבות הדיוק בדין שכחה

מכיוון שכל גדר השכחה תלוי במעשה השכחה עצמו ובמחשבתו של בעל הבית, יש בו פרטי דינים רבים ועדינים, ואין להקל בהם בלא בירור. בזמן הזה, בחקלאות המודרנית, אופן קיום המצווה משתנה, ויש לברר את הדבר לפי המציאות.

הלימוד בדין שכחה מלמד יסוד עמוק: גם מה שאדם מפסיד שלא מדעתו יכול להפוך למצווה ולזכות, כאשר הוא מקבל באהבה את רצון התורה ואינו רץ לתקן ולחזור על שלו על חשבון העני.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.