מי נחשב עני הזכאי במתנות עניים ובצדקה

מתנות העניים והצדקה ניתנו לעני, ולכן יש לברר מיהו ה"עני" שהתורה דיברה בו. שאלה זו נוגעת הן למי שבא ליטול לקט פאה ושכחה בשדה, הן למי שמקבל צדקה, והן למי שאסור לו ליטול. נושא זה נידון במסכת פאה, ברמב"ם בהלכות מתנות עניים ובשולחן ערוך.

גדר העני שבשדה

מתנות העניים שבשדה — לקט פאה שכחה פרט ועוללות — ניתנו לעניים, ובכלל זה גם הגר העני. חכמים קבעו שמי שיש לו די פרנסתו אסור לו ליטול מן המתנות הללו, ואם נטל הרי זה גוזל את העניים.

במשנה במסכת פאה נקבעו שיעורים: אדם שיש לו פרנסה מסוימת ונכסים בשיעור ידוע, אינו נחשב עני לעניין נטילת המתנות. השיעורים נקבעו כדי לקבוע גבול ברור בין מי שזכאי לבין מי שאסור לו ליטול.

מי זכאי לקבל צדקה

בצדקה הגדירו חכמים כמה רמות של נזקקים, ולכל אחת דין:

• מי שאין לו די מזון לסעודות היום — מקבל מן ה"תמחוי", הוא חלוקת מזון יומית.
• מי שאין לו די צרכיו לשבוע — מקבל מן ה"קופה", היא קופת הצדקה השבועית.
• עני העובר ממקום למקום — נותנים לו לפי צרכו לדרך.

נקבעו שיעורים: מי שיש לו סכום כסף מסוים המספיק לפרנסתו, או שיש לו נכסים בשיעור הראוי, אינו רשאי ליטול מן הצדקה. אך מי שאין לו די — חייבים לפרנסו, ואף להעלותו לכבודו אם ירד מנכסיו.

האיסור ליטול שלא כדין

חכמים החמירו מאוד באדם הנוטל צדקה ואינו צריך לה. אמרו: כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל — אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות באמת. ומאידך, מי שצריך ליטול ואינו נוטל מתוך גאווה או עקשנות עד שמת — הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו.

לפיכך יש איזון: אסור ליטול למי שיכול להסתדר, אך אסור גם להחמיר על עצמו יתר על המידה כשהמצב אמיתי. מי שצריך מעט וסובל בדוחק כדי שלא להזדקק לבריות — מעלתו גדולה, ועליו נאמר שלא יזדקק לבריות לבסוף.

בירור מצב המבקש

קבעו חכמים כללים בבירור מצבו של המבקש:

• הבא ואומר "האכילוני" — אין בודקים אחריו, אלא נותנים מיד, שמא ימות ברעב בינתיים.
• הבא ואומר "כסוני" — בודקים אחריו, שאין סכנת חיים מיידית בכך.
• בצדקה הניתנת בקביעות יש מקום לברר את אמיתות הצורך.

קדימה בנתינה

כאשר עניים רבים עומדים לפנינו ואין די לכולם, יש סדר קדימה: צורכי הצלת נפש קודמים, קרוב קודם לרחוק, ויש דינים לעניין כהן ולוי ות"ח וכדומה. כל זה כשהמצב שווה בערך, אך פיקוח נפש דוחה הכול.

הלימוד בהגדרת העני מלמד שהתורה ביקשה איזון: לפרנס באמת את הנצרך, ובד בבד לשמור שלא ינוצלו מתנות העניים שלא כדין. כך נשמרת קדושתה של הנתינה גם בצד הנותן וגם בצד המקבל.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.