מיגו — נאמנות הטוען מכוח טענה טובה שיכול היה לטעון

'מיגו' (מילולית: 'מתוך' בארמית) הוא אחד מכללי הנאמנות החשובים ביותר בדיני טוען ונטען. עיקרו: אם אדם טוען טענה מסוימת, ואנו רואים שהיה יכול לטעון טענה אחרת טובה יותר שהיתה מזכה אותו לגמרי — מאמינים לו בטענתו הנוכחית, שכן 'מיגו שיכול היה לטעון את הטענה הטובה, יכול לטעון גם את הטענה שטען'. הסברה: אילו היה משקר, היה בוחר בטענה הטובה ביותר.

הסברה שביסוד המיגו

שני הסברים עיקריים נאמרו בראשונים ליסוד נאמנות המיגו:

• הסבר אחד: כוח הטענה — מאחר שהיתה בידו טענה שהיתה פוטרתו לחלוטין, גם כשבחר בטענה אחרת יש לה כוח, שכן בידו היה לזכות בלא קושי.
• הסבר שני: בירור אמיתות דבריו — עצם העובדה שלא בחר בטענה הטובה ביותר מלמדת שאינו משקר, שאם היה משקר היה אומר את הטענה החזקה.

ההבדל בין ההסברים נוגע למקרים שבהם המיגו 'במקום עדים' או 'מיגו להוציא', כפי שיתבאר.

מתי אין אומרים מיגו

אף שמיגו הוא כלל חזק, יש מקרים רבים שבהם אין אומרים אותו:

• 'אין אומרים מיגו במקום עדים' — אם יש עדים המכחישים את טענתו, אין המיגו מועיל כנגד עדות ברורה.
• 'מיגו להוציא' — לרוב השיטות אין משתמשים במיגו כדי להוציא ממון מן המוחזק, אלא רק כדי להחזיק או להיפטר. כלומר המיגו מועיל בעיקר במגננה ולא בהתקפה.
• 'מיגו דהעזה' — לעיתים אין אומרים מיגו כאשר הטענה הטובה יותר היתה דורשת העזת פנים מיוחדת שאדם נמנע ממנה.
• 'מיגו למפרע' או 'מיגו במקום חזקה' — יש פרטים רבים שבהם הכלל מצטמצם.

מיגו מול חזקת ממון

כאשר המיגו עומד לצד חזקת הממון של המוחזק — כוחו גדול, שכן הוא מצטרף לחזקה. אך כאשר המיגו בא להוציא כנגד מוחזק, ברוב השיטות אינו פועל. זהו ביטוי נוסף ליסוד 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

דוגמה כללית

אדם שהפקידו אצלו חפץ, וטוען 'החזרתי לך', ואין עדים — נאמן במקרים מסוימים מכוח מיגו, שהרי יכול היה לטעון 'נאנס ממני' או 'לא היו דברים מעולם' (כשאין עדי הפקדה). מאחר שיכול היה לטעון טענת פטור גמורה, נאמן גם בטענה שטען. אך כל זה בתנאים מדויקים, וכאשר אין עדים המכחישים.

זהירות ביישום

דיני מיגו הם מהמורכבים שבחושן משפט, ומלאים חילוקים דקים. לא כל מי שמדמה בנפשו שיש כאן מיגו צודק, שכן לעיתים הטענה ה'טובה יותר' אינה באמת טובה יותר, או שיש כאן אחד הצמצומים. לכן אין להכריע בזה אלא בבית דין.

סיכום

המיגו הוא כלי עדין לבירור נאמנות בעלי הדין, הנשען על הסברה שאדם בוחר בטענה הטובה ביותר. כוחו גדול במגננה ובצירוף לחזקה, ומצומצם בהוצאת ממון ובמקום עדים. יישומו דורש בקיאות רבה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.