זמן השטר ושעבוד נכסים — מדוע התאריך הוא יסוד בשטר

אחד הפרטים שעליהם הקפידו חכמים בכתיבת שטר הוא ציון הזמן, היינו התאריך שבו נכתב. התאריך אינו פרט שולי, אלא יסוד הקובע במידה רבה את כוח השטר לשעבד נכסים. דינים אלו מבוארים בשולחן ערוך חושן משפט בהלכות שטרות.

הקשר בין הזמן לשעבוד

אחת ממעלות השטר היא יכולתו לגבות מנכסים משועבדים, היינו נכסים שהיו ביד הלווה בזמן ההלוואה ואחר כך מכרם לאחרים. שעבוד זה חל מזמן כתיבת השטר. לפיכך, התאריך קובע מאיזה מועד חל השעבוד, ומאילו נכסים ניתן לגבות. בלא תאריך ברור, מתערערת יכולת המלווה לגבות מנכסים שנמכרו.

שטר מוקדם

שטר 'מוקדם' הוא שטר שנכתב בו תאריך מוקדם מן המועד שבו נעשתה ההלוואה בפועל. חכמים פסלו שטר כזה לגבות בו מנכסים משועבדים, משום שיש בו עוול: הוא מאפשר למלווה לגבות מקונים שקנו את הנכס לאחר ההלוואה האמיתית אך לפני התאריך הכתוב, שלא כדין. הקדמת התאריך פוגעת באמינות השטר ובצדק כלפי הקונים.

שטר מאוחר

שטר 'מאוחר' הוא שטר שנכתב בו תאריך מאוחר מזמן ההלוואה. כאן אין חשש לעוול כלפי הקונים, שכן השעבוד יתחיל רק מן התאריך המאוחר, ובכך יוצא המלווה נפסד ולא הקונים. לפיכך הדין בשטר מאוחר שונה משטר מוקדם, וברוב המקרים אין בו פסול מצד עושק הקונים.

פרטים שיש להקפיד עליהם בתאריך

כדי שהתאריך ימלא את תפקידו כראוי, יש לדקדק:

• לכתוב את התאריך באופן ברור ומדויק, לפי המקובל.
• לוודא שהתאריך תואם את מועד ההלוואה האמיתי.
• להיזהר מטעויות בתאריך שעלולות להפוך שטר תקין לשטר מוקדם בטעות.

דקדוק זה שומר על תוקף השטר ומונע פסילתו.

סיכום

התאריך בשטר הוא היסוד הקובע את שעבוד הנכסים ואת יכולת הגבייה מנכסים שנמכרו. שטר מוקדם נפסל מלגבות ממשועבדים מפני העוול שבו, ואילו שטר מאוחר דינו שונה. הקפדה על תאריך מדויק היא חלק מהותי מכתיבת שטר תקין. מאחר שדינים אלו מדויקים ונוגעים לזכויות צדדים שלישיים, בכל מקרה מעשי למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.