מי פטור מן הצום — חולים, מעוברות, מיניקות וזקנים

הצום הוא מצווה, אך התורה חסה על נפשות ישראל, ולא כל אדם חייב להתענות בכל מצב. יש מצבים שבהם אדם פטור מן הצום, ויש מצבים שבהם אסור לו לצום מפני הסכנה. הבחנה זו דורשת ידיעה מדויקת, שכן ההלכה משתנה בין הצומות הקלים לבין הצומות החמורים, ובין מצב למצב.

ההבדל בין צומות קלים לצומות חמורים

יש להקדים יסוד חשוב: ארבעת הצומות אינם שווים בחומרתם. שלושת הצומות — שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת — הם צומות קלים מדברי קבלה, והקלו בהם יותר. לעומתם, תשעה באב ויום הכיפורים חמורים יותר, ובהם הדינים מחמירים. בצומות הקלים, מי שיש לו צער או חולשה ניכרת, יש מקום רב יותר להקל, ואילו בתשעה באב מחמירים, וביום הכיפורים שהוא מן התורה מחמירים עוד יותר.

חולים ומי שיש בו חולשה

חולה, אף שאין בו סכנה, פטור מן הצומות הקלים, ואינו צריך להתענות. בתשעה באב מחמירים יותר, אך חולה ממש פטור גם בו. ביום הכיפורים, שהוא מן התורה, אין מתירים אלא במקום חשש סכנה, וגם אז יש דרך מיוחדת של אכילה "בשיעורים". כללים מעשיים:

• חולה שאין בו סכנה — פטור מן הצומות הקלים ויאכל כרגיל, אך ימעט בתענוגים.
• חולה שיש בו סכנה — אסור לו לצום אף ביום הכיפורים, ופיקוח נפש דוחה את הצום.
• מי שנוטל תרופות קבועות — ישאל רב כיצד לנהוג, ולעתים מותר לבלוע תרופה בלא מים או עם מעט מים.
• מי שחש חולשה קיצונית במהלך הצום עד כדי חשש — יפסיק ויאכל, ובפרט בצומות הקלים.

מעוברות ומיניקות

בעניין מעוברות ומיניקות יש הבדל מהותי בין סוגי הצומות. בצומות הקלים, נהגו רבות מהן שלא להתענות, ובמיוחד אם הן סובלות, וכן הורו רבים. בתשעה באב, רבים מחמירים שיתענו אם אין להן צער מיוחד, אך אם הן חלשות או סובלות — פטורות. ביום הכיפורים, מעוברות ומיניקות חייבות להתענות ככל אדם, אלא אם יש חשש לבריאותן או לבריאות העובר, ואז יש לנהוג לפי הוראת רב ורופא.

זקנים, קטנים ובעלי ברית

כללים נוספים:

• זקן שתש כוחו והצום מזיק לבריאותו — דינו כחולה ויקל בצומות הקלים, וביום הכיפורים יישאל אם יש חשש.
• קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות פטורים מכל הצומות, ואין צורך לחנכם בצום שלם, אם כי מחנכים אותם בתשעה באב ויום הכיפורים לפי גילם בצורה מדורגת.
• בעל ברית, הסנדק והמוהל ביום שיש בו ברית מילה החל באחד הצומות הקלים — יש בזה דינים מיוחדים, ולעתים משלימים את הצום ולעתים לא, וצריך שאלת חכם.

הכלל הגדול בכל אלו הוא שהתורה ניתנה לחיות בה, ופיקוח נפש דוחה את הכל. אדם אינו רשאי לסכן את עצמו במצוות הצום, ואדרבה — מי שצריך לאכול מחמת בריאותו ואינו אוכל, הרי הוא חוטא. עם זאת, אסור לאדם להקל על עצמו בלא בסיס, שכן הצום הוא מצווה חשובה. דווקא משום עדינות האיזון הזה, כל מקרה צריך בירור פרטני.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.